Page 6 - Gush347
P. 6

‫מינה יהודית גוברי‬                                ‫אישיסיפורי סבתא‬
‫עיר האבות‪ ,‬האמהות והבנים קרית ארבע חברון‬

‫ושבו בנים‪...‬‬

‫ליבי הולם לא רק מהתרגשות והנה אנו רואים‬          ‫לי וכל עורי סומר כעור ברווז מרוט נוצות ושיני‬    ‫מלמטה נשמעו קריאות עולצות‪ ,‬קולניות –‬
‫בדרכנו ערבים ישובים על שטיחים ואני מאיץ‬          ‫נוקשות ומחשבותי מתרוצצות ושואלות – יהודה‪,‬‬                          ‫חביבה! חביבה! עשיתי זאת!‬
‫פעמי אך אביכם מתנהל בנחת ורוגע ופתע ניגש‬         ‫מה חשבת לעצמך להגיע אל קברי אבות? וכי‬
‫אליו אחד‪ ,‬מסתבר איזה שייח‘ ומשוחחים ואני‬         ‫שמונה עשרה שלש פעמים ביום והזכרת אלוקי‬          ‫אמי ניגשה אל החלון וראתה את קרוב משפחתנו‪,‬‬
‫כבר משים עצמי כגיבור ומנסה להראות עצמי‬           ‫אברהם‪ ,‬יצחק ויעקב לא מספיקה דיה וחייב היית‬      ‫רב ידוע ממרכז הארץ הולך בזריזות כהרגלו‪,‬‬
‫יציב בעודי ממלמל פרקי תהלים ונועץ צפורניי‬
‫בזרוע אביכם ולבטח יושב בשמיים צחק ממני‬                                            ‫להגיע בגופך?‬                     ‫מנופף בידו וכולו קורן ושמח‪.‬‬
                                                 ‫ועוד כולי נרעש ונרגש ולפתע חלפה לידינו‬          ‫יחד עם אבא שלי עלה אל הקומה השלישית‬
                                ‫ונכנסנו פנימה‪.‬‬   ‫מכונית ”ערבית“ ומוישה סימן ועצרו וביקש מהם‬      ‫בבניין ‪ ,7‬הוא נרגש ואבי צוחק בקול‪ .‬אנו הילדים‬
‫ילדים שיחקו ברחבה בין ציון קבר אברהם‬             ‫בערבית להמשיך איתם למטה ואמרו ”תפדאל“‬           ‫שהיינו בבית התקבצנו מהחדרים למשמע‬
‫ושרה לציון קבר יעקב ולאה וממש לא האמנתי‬          ‫ולא האמנתי שאנחנו נכנסים וכלל לא ידעתי‬
‫למראה עיני‪ .‬נכנסנו להתפלל בציון קבר יצחק‬         ‫שמוישה מדבר ערבית ואחזתי בזרועו חזק יותר‬         ‫ההתרגשות הרבה ובאנו לתהות על מה ולמה‪...‬‬
‫ורבקה ולאט לאט נרגעתי‪ ...‬משהו באווירה היה‬        ‫כי קולי נאלם ממני כבר בתחילת הדרך ולא‬           ‫ובכן‪ ,‬מספר הרב יהודה במאור פנים‪ ,‬מתוך‬
‫חזק וברור והתחלתי להרגיש בבית‪ .‬שהינו כמה‬                                                         ‫שידעתי שחלוצים ומתנחלים אתם שעברתם‬
‫שאפשר היה שמוישה צריך לחזור לעבודתו‬                                        ‫יכולתי למחות בידו‪...‬‬  ‫לגור בקרית ארבע‪ ,‬גמלה בליבי החלטה להגיע‬
‫ויצאנו מפתח אחר משבאנו‪ ,‬מתפתל בין בתים‬           ‫בשלב זה כבר צחקנו כולנו צחוק גדול מול תיאורו‬    ‫ולבקר בקברי אבות ואמהות ואמנם רב אני‬
‫ישנים הרוסים וריח עשן ועליה תלולה ומולנו שני‬                                                     ‫אך לא רב האומץ בליבי להסתובב בתוך עיר‬
‫ילדים יהודים קטנים רצים עולצים ובמרחק מה‬          ‫החי כל כך של הרב יהודה שהמשיך בסיפורו‪...‬‬       ‫שאוכלוסיה ישמעאלים כולם‪ ,‬וחדש מאז תרפ“ט‬
‫מהם אשה יהודיה עם עגלת תינוק וילדים משני‬         ‫ילדים יקרים‪ ,‬המכונית נסעה בפיתולי הכביש‬         ‫שקומץ יהודים ורוב חיילים ושוטרים מסתובבים‬
‫צידיה והיא קוראת להם – תיזהרו לא ליפול! ואני‬     ‫ובירידה מאד גדולה ולפתע ניצב מולי המבנה‬         ‫בה רק לאחרונה והנה הגעתי והתייצבתי אצלכם‬
‫בוש ונכלם שעודני דבוק אל זרועו של מוישה‬          ‫הענק‪ ,‬ירדתי ראשון בברכיים כפופות והחילונו‬       ‫כולי נכון ומוכן להצטרף אליך ריב מוישה היקר‬
‫משחרר אט אט אחיזתי‪ ,‬גבורה נוצקת לתוכי מול‬        ‫עולים אל פתח המבנה‪ .‬מדרגות רחבות במעלה‪,‬‬         ‫וללכת מיידית למערת המכפלה ולסיור בחברון‬
                                                 ‫מצריכות אותנו להרחיב פעמינו לעיתים לצעד‬
         ‫טבעיות הליכותיהם ברחובה של עיר‪...‬‬       ‫וחצי‪ ,‬אתם רואים ילדים שאני עצמי לא גדול כל‬                        ‫והתפנית מכל עיסוקיך וירדנו‪.‬‬
  ‫ילדים יהודים משחקים ברחובותיה של חברון‪.‬‬        ‫כך וכולי כילד בעצמי ורצון עז חשתי לחוש ולרוץ‬    ‫מה אומר לכם ילדים יקרים‪ ,‬מרגע שיצאנו‬
‫זקוף ובוטח אני צועד‪ ,‬קולי ששב אלי קטן ורועד‬      ‫אולם תואר רב ולבושי עצרוני מלהראות עליצות‬       ‫משערה של קריה ועלינו על הכביש הצר לכיוון‬
‫במערת המכפלה בשעת תפילה חזר לטבעו ואני‬                                                           ‫חברון‪ ,‬חרדה אחזתני‪ ,‬חיל כיולדה‪ .‬סלעים לימיני‬
‫צועד ושר – ושבו בנים‪ ,‬ושבו בנים‪ ,‬ושבו בנים‬          ‫נפשי ושמחתי ופחדי הרב השתיק רון שבלב‪.‬‬        ‫ועמק לשמאלי‪ ,‬מוישה צועד נמרץ ובטוח ואני אל‬
                                                 ‫הרב יהודה – זה מה שאנחנו עושים כל שבת‬           ‫זרועו נצמד‪ ,‬מבקש להיבלע ולהקטין עצמי ממש‬
                                      ‫לגבולם‪...‬‬                                                  ‫ולא מתוך ענווה גדולה אלא ממש ממש בפחד‬
                                                             ‫כולנו‪ ,‬רצים וקופצים על המדרגות‪...‬‬   ‫גדול‪ .‬זכרונות ילדות מגולת אירופה צפים ועולים‬
                                                 ‫אז שתבינו שעדיין נשאני אביכם על זרועו ועדיין‬

                                                                                                 ‫‪ 6‬גושארבע כ"ג חשון תשפ"ב | ‪29.10.2021‬‬
   1   2   3   4   5   6   7   8   9   10   11