Page 6 - Gush462

‫חנה שפיצר ‪gamlielh2@gmail.com #‬‬ ‫בת קול‬
‫אמא‪ ,‬מורה ומתנחלת ‪ #‬אפרת‬

‫מהפך!‬

‫נבואה שהגשימה את עצמה‬
‫וזכרונות מפורים מלא בסכנה לא ידועה‬

‫של אותה שנה‪ ,‬שהיה שמח וחגיגי מאד‪ ,‬לא ידעתי‬ ‫רדף סגר‪ ,‬הגבלת ריחוק ועוד אחת השאירו אותנו‬ ‫“גננות יקרות! אם הגעתן לרגע שבו אתן מוציאות‬
‫שהכל יתהפך ממש עוד רגע קט‪ .‬לא ידעתי שהמילים‬ ‫ואת הילדים בבתים‪ ,‬נפגשים רק בתוך מסכים‪.‬‬ ‫את הארגז הזה מהמחסן‪ ,‬התעודדו! זה אומר‬
‫שרשמתי על הארגז יתגשמו מהר מהמצופה‪ .‬אבל‬ ‫שהגיע פורים‪ ,‬ועוד מעט פסח‪ ,‬והחופש הגדול‬
‫המהות שפורים בא ללמד אותנו היא בדיוק הנקודה‬ ‫אורי היה עובד חיוני בבית החולים שערי צדק‪ .‬אני‬ ‫מעבר לפינה!” כך כתבתי על ארגז התחפושות‬
‫הזו‪ .‬הנקודה שבה הכל יכול להתהפך‪ .‬המציאות‬ ‫הייתי בבית בהריון בחודש שביעי עם שתי הבנות‬ ‫בסוף חודש אדר תשע”ט‪ .‬שולה הסייעת ואני‬
‫שנראית לנו כל כך בטוחה וקבועה‪ ,‬היא למעשה‬ ‫שלנו שהיו בגילאי גן‪ .‬ניסיתי ליצור לנו שגרה‬ ‫סידרנו את הגן‪ ,‬וכבר התארגנו להכין עם הילדים‬
‫ארעית וזמנית‪ .‬ולרוב אנחנו לא יודעים‪ .‬ולרוב‬ ‫של יצירה ולמידה בבית‪ ,‬בתוך הבלגן והמציאות‬ ‫את הכריות לליל הסדר וללמוד על יציאת מצרים‪.‬‬
‫טוב לנו שהמציאות נראית יציבה וקבועה‪ .‬בפורים‪,‬‬ ‫שהתהפכה‪ .‬שבוע לפני פסח אורי חלה בקורונה‪.‬‬ ‫את הארמון מבדי הסאטן שתפרתי במיוחד שולה‬
‫יום אחד בשנה‪ ,‬אנחנו מודים ומזכירים שיש עניין‬ ‫הוא היה בבידוד בחדר‪ ,‬ואני ניסיתי להבין איך אני‬ ‫קיפלה‪ ,‬עטפה בשקית והניחה למשמרת עם ארגז‬
‫שהכל יתהפך‪ .‬אסיים במילים משיר אחד ששרנו‬ ‫מכשירה בית לליל הסדר כשאני עם קרס הולכת‬ ‫התחפושות במחסן‪ .‬במשך שבועיים סיפרנו לילדים‬
‫אז לילדים‪ .‬גם מילותיו נשמעות פתאום אחרת‪,‬‬ ‫ותופחת בתחילת חודש שמיני ועם שתי בנות‬ ‫את סיפור המגילה‪ ,‬הכנו קופסאות למשלוחי מנות‬
‫אחרי שהגלגל של המציאות שב והתהפך בשנתיים‬ ‫מתוקות מלאות אנרגיה בבית‪ .‬הכל היה כל כך‬ ‫ורעשנים מחומרים ממוחזרים‪ .‬שרנו מישמישנכנס‬
‫הפוך‪ ,‬שאפילו את גני השעשועים סגרו‪ ,‬ולא נתנו‬ ‫אדר ברכבת והרעדנו את קירות הגן ברעש בכל‬
‫האחרונות‪:‬‬ ‫לנו לצאת עם הילדים מהבית‪ .‬ערב בדיקת חמץ‪,‬‬ ‫פעם שאמרנו את שמו של המן הרשע‪ .‬את המפגש‬
‫“יחד – כל הדרך‬ ‫הבית הפוך גם הוא‪ .‬עשיתי כמיטב יכולתי לנקות‪.‬‬ ‫כיסו בדי הזהב והתכלת של הארמון‪ ,‬אותם תליתי‬
‫יחד – לא אחרת‬ ‫אורי חולה ומשתעל שכב במיטה‪ ,‬ואני עמדתי‬ ‫תוך טיפוס על כסא שעמד על שולחן‪ ,‬בעוד שולה‬
‫יד ביד נושיט לטוב‬ ‫במטבח עם הבנות‪ ,‬ואמרתי בכוונה יתרה את ברכת‬ ‫מחזיקה את הכיסא ומכוונת אותי‪ .‬שבועיים של‬
‫שעוד יבוא‪ ,‬בוא יבוא‬ ‫בדיקת חמץ‪“ .‬כל חמץ ושאור שיש ברשותי שלא‬ ‫חגיגה אמיתית‪ .‬לא ידענו‪ ,‬שבדיוק כעבור שנה‪,‬‬
‫יחד – כל הדרך‬ ‫ראיתיו‪ ,‬ושלא ביערתיו ושלא ידעתיו יבטל ויהיה‬
‫יחד – לא אחרת‬ ‫נחגוג קצת אחרת‪ ,‬והכל יתהפך‪.‬‬
‫יחד איש אל איש יפתח‬ ‫הפקר כעפר הארץ”‪.‬‬ ‫בסוף חודש שבט תש”פ‪ ,‬הוצאתי את הארגז‬
‫את לבבו” )שמרית אור(‬ ‫כיצד נראה ליל הסדר באותו סגר אספר בעזרת‬ ‫מהמחסן‪ .‬שולה ואני קראנו את המילים שכתבתי‬
‫השם בטור אחר‪ ,‬אבל עכשיו אחזור לפורים‪ .‬בפורים‬ ‫על הארגז וצחקנו‪ .‬לא ידענו‪ ,‬שסוף הלימודים‬
‫באמת קרוב‪ .‬במקביל לחגיגות בגן החלו להגיע‬
‫שמועות על מגפה חדשה‪ .‬קורונה‪ .‬ביום התחפושות‬
‫היו ילדים שהתחפשו לסינים עם מסכות‪ .‬כי משם‬
‫אמרו שהגיעה הקורונה‪ .‬בינתיים בגן התנהלה‬
‫שגרה‪ ,‬הארמון נתלה‪ ,‬הילדים הכינו רעשנים‬
‫ולמדו על המגילה‪ .‬אני זוכרת את ערב חג הפורים‬
‫באותה שנה‪ .‬בית הכנסת היה מלא עד אפס מקום‪,‬‬
‫אורי בעלי קרא את המגילה‪ ,‬ואני והבנות הגדולות‬
‫הבטנו בו בגאווה‪ .‬לא ידענו שממש באותם רגעים‬
‫מופץ הווירוס שיגרום להכל להתהפך‪ .‬כמה ימים‬
‫לאחר מכן הוגדרה ההידבקות ההמונית בקורונה‬
‫כמצב חרום לאומי ומשרד החינוך הודיע על ביטול‬
‫הלימודים‪ .‬אין גן‪ .‬אי אפשר לבוא ולראות את הגינה‬
‫פורחת‪ .‬אין זמן מפגש שבו לומדים לשיר מה נשתנה‪,‬‬
‫והלוחות נשארים עם קישוטים לחודש אדר כשכבר‬
‫מגיע ניסן‪ .‬אותה שנה באמת נגמרה בפורים‪ .‬סגר‬

‫‪ 6‬גוש ארבע גליון ‪ | 462‬ג' אדר תשפ"ו | ‪20.2.2026‬‬