Page 5 - Gushpanka341

‫על הדרך‬

‫לעולם לא עוד‬

‫ויהי אור‪ .‬החלו העבודות להקמת תאורה בכביש מתקוע למחסום מזמוריה‬ ‫רפי אוסטרוף‬
‫ראש המועצה הדתית ויו"ר‬
‫הזאת לא הגיעו רופאים או אחיות מהארץ או‬
‫ארה״ב כדי לעזור לחולים היהודים או ליולדות‪.‬‬ ‫חברה קדישא גוש עציון‬
‫כלומר‪ ,‬יהודי ארה״ב וישראל לא מצאו לנחוץ‬
‫‪ 13‬חיילים מתושבי גוש עציון נפלו במלחמה‬
‫להגיע למחנה ולעזור לאחיהם‪.‬‬ ‫ועוד שתי צעירות נרצחו במסיבות הטבע‪ .‬מספר‬
‫בניגוד לכך‪ ,‬כולנו התפעלנו מההתנדבות‬ ‫החיילים מבני גוש עציון שנפלו )והלוואי שלא‬
‫והתגייסות העצומה של כל חלקי האוכלוסייה‬ ‫יהיו עוד( הוא בין הגבוהים בארץ ביחס לגודל‬
‫למען החיילים‪ ,‬המפונים והפצועים‪ .‬יש לנו במה‬ ‫האוכלוסייה‪ ,‬אם לא הגבוה ביותר‪ .‬מה זה אומר‬
‫להתגאות‪ .‬כך עם חוזק זה ננצח את אויבינו‪ .‬חזק‬
‫לנו? מה אנו צריכים לעשות עם הנתון הזה?‬
‫ונתחזק בעד עמנו ובעד ערי אלוקינו‪.‬‬ ‫גוש עציון נולד בלחימה והגבורה הולכת‬
‫יד ביד איתנו‪ .‬בנינו ובנותינו ממשיכים מורשת‬
‫עלי כידון‬ ‫זו בכך שאנו מובילים את הלחימה בכל הגזרות‬
‫בארץ‪ .‬לצערנו‪ ,‬לחימה זו גובה גם קורבנות על‬
‫”תחושת נתינה ואחריות״ רונית קוטפת‬ ‫רונית שמיר‬ ‫מזבח העם והארץ‪ .‬כך זה במלחמה‪ .‬אבל אותם‬
‫בנים ובנות ממשיכים את דרכם של קנוהל‪,‬‬
‫אנשים מלאי רצון טוב שנסעו לדרום ועזרו‬ ‫כמו כל תושבי המדינה‪ ,‬התעוררתי ב‪ 7-‬באוקטובר‬ ‫אלטמן ודוד בן דוד‪ .‬אנו נמצאים בתקופה‬
‫לחקלאים‪ .‬זאת הייתה פעילות ברוכה‪ ,‬בהובלת‬ ‫למציאות הזויה‪ ,‬שונה לגמרי ממה שתיכננתי‪.‬‬ ‫היסטורית‪ .‬השכנים שלנו והילדים שלנו הם בר‬
‫חני מאגף התיירות‪ .‬נסענו כל פעם ליישוב אחר‬ ‫פרשתי לאחרונה לפנסיה מוקדמת ובמרץ רב‬
‫ולפעילות שונה‪ :‬קטפנו תפוזים‪ ,‬שתלנו עגבניות‪,‬‬ ‫נרשמתי לקורסים‪ ,‬ללימודים ולטיולים‪ .‬תכננתי‬ ‫כוכבא קטנים‪ .‬יהודה המכבי מתהלך בינינו‪.‬‬
‫ארזנו פלפלים וחסה‪ ,‬עישבנו עשבים שוטים‬ ‫שנה עמוסה ומעניינת‪ ,‬אך כל הקלפים נטרפו‬ ‫כרבים מתושבי גוש עציון‪ ,‬מצאתי את עצמי‬
‫ועוד‪ .‬תחושת הנתינה והאחדות נתנה לנו כוח‬ ‫בבת אחת ביום הארור ההוא‪ .‬שלושת בני גויסו‬ ‫בניחום הורים אבלים של חיילים ויצאתי מחוזק‪.‬‬
‫להתמודד עם הקשיים והלחץ ולהמשיך במצב‬ ‫כבר במהלך החג ובתי עם שני תינוקות עברו לגור‬ ‫אמו של יובל לופס מאלון שבות סיפרה שהם‬
‫אצלי‪ ,‬כי בעלה גויס‪ .‬צפיתי בחרדה ובמתח רב‬ ‫עלו לארץ מפרו כדי להילחם על הארץ‪ .‬היא‬
‫הקשה שנכפה עלינו‪.‬‬ ‫בחדשות על התנהלות המלחמה‪ .‬הרגשתי חסרת‬ ‫לא מצטערת על אף החלטה שבסוף הובילה‬
‫בע׳׳ה נמשיך לעזור ולסייע‪ ,‬בתקווה לימים‬ ‫לכך שבנה התגייס לקרבי ונפל‪ .‬כך היה גם אצל‬
‫טובים יותר‪ ,‬בטוחים ושקטים ושכל החיילים‬ ‫אונים‪.‬‬ ‫משפחת וולפסטל‪ .‬אריאל בחר להיות בדיוק‬
‫והחטופים יחזרו במהרה הביתה בריאים ושלמים‪.‬‬ ‫מהר מאוד הבנתי שלמען השפיות שלי כדאי‬ ‫במקום שבו נפל‪ :‬בין אחיו השריונרים‪ .‬וולי סיפר‬
‫שאפנה את כוחותי לעשייה‪ .‬יכולתי להתנדב‬ ‫שאנו נלחמים על חיי עמנו ואין זכות גדולה מזו‪.‬‬
‫עם מפונים‪ ,‬לעזור בחקלאות‪ ,‬לסייע לנשות‬ ‫וזה בדיוק כך‪ .‬כמחנך לזיכרון השואה‪ ,‬תמיד‬
‫מגויסים ועוד‪ .‬מאוד שמחתי על יוזמת המועצה‬ ‫אמרתי לתלמידי‪ :‬לעולם לא עוד‪ .‬אז ”לא עוד״‬
‫לעזור ליישובים בעוטף עזה הזקוקים לסיוע‬ ‫זה עכשיו‪ .‬ההבדל הוא שבשואה לא הייתה‬
‫חקלאי‪ .‬פעמיים בשבוע יצאו אוטובוסים עם‬ ‫מדינה ולא היה צה״ל כדי להציל את עמנו‪ .‬אחד‬
‫הניצולים ממרד גטו ורשה אמר‪” :‬אם היה מגיע‬
‫צנחן אחד מארץ ישראל כדי להילחם איתנו כתף‬
‫אל כתף‪ ,‬כמה כוח זה היה נותן לנו״‪ .‬אבל אף‬

‫אחד לא הגיע‪.‬‬
‫נכון‪ ,‬התחושה של תושבי הקיבוצים בשביעי‬
‫לאוקטובר שגם אותם הפקירו ולא באו לעזרתם‪.‬‬
‫אבל זה לא לגמרי נכון – באו רבים ורבים גם‬
‫נפלו‪ .‬נכון‪ ,‬לא היינו מוכנים למתקפה‪ ,‬אבל מאז‬
‫הגלגל התהפך‪ .‬לוחמינו נלחמים בחירוף נפש נגד‬
‫אויב שפל ומכריעים אותו בכל מפגש‪ .‬איזו זכות‬
‫ענקית יש לנו‪ .‬מה לא היו נותנים יושבי הגטאות‬

‫באירופה כדי להילחם על חייהם וכבוד עמם?‬
‫מחנה ברגן בלזן שוחרר על ידי הבריטים‬
‫באפריל ‪ .1945‬ניצולי המחנה המשיכו לגור בו‬
‫ובסביבתו כמה שנים נוספות עד לעלייתם לארץ‬
‫או להגירתם לארצות הברית‪ .‬במשך שנים אלו‬
‫נולדו להם כ‪ 2000-‬ילדים‪ .‬במשך כל התקופה‬

‫גוּשפנקה ‪5‬‬ ‫גיליון ‪ | 341#‬ז׳ באדר א׳ תשפ״ד | ‪16.2.2024‬‬ ‫לגוש עציון‬

‫הסיפור של ישראל‬
‫תש“ג‪-‬תשפ“ג‬