Page 12 - Gushpanka349

‫הסבים‪/‬תות מנסים‬ ‫הכל זהב‬
‫לשמור על חזות חזקה‪ ,‬כדי‬
‫שיוכלו להמשיך להיות עוגן‬ ‫כאבם הכפול‬
‫יציב‪ ,‬רגיש וחזק‪,‬כשבפנים‬ ‫של סבים‬
‫וסבתות‬
‫הם נשברים‪.‬‬ ‫שכולים‬

‫ הצעת שירותי ייעוץ ותמיכה רגשית‪ ,‬דרך‬ ‫על צערם‪ ,‬והסבים‪/‬תות‪ ,‬שהיו רגילים לנהל את‬ ‫שרה ספראי‬
‫המרכזים הקהילתיים‪ ,‬לסבים‪/‬תות השכולים‪.‬‬ ‫המשפחה המורחבת‪ ,‬מוצאים עצמם מודרים‬
‫ השתלבות במערכות החינוך‪ :‬הזמנת סבים‬ ‫אובדן של ילד הוא טרגדיה‬
‫וסבתות למסגרות חינוכיות לספר על נכדם‬ ‫וחסרי אונים‪.‬‬ ‫קשה‪ .‬בעוד שרובנו מתמקדים‬
‫שנפטר‪ ,‬במטרה לחנך לחשיבות הזיכרון‬ ‫על פי ההלכה‪ ,‬סבים וסבתות אינם מחויבים‬ ‫בכאבם של ההורים השכולים‪,‬‬
‫בדיני אבלות‪ ,‬עם זאת הם יכולים להתאבל‬ ‫נמצאים באותו מעגל משפחתי‬
‫ומשמעות השכול‪.‬‬ ‫בדרכם האישית ואפילו להזמין מנחמים לביתם‪.‬‬ ‫גם סבים וסבתות הנותרים לעיתים בצל‪ .‬הם‬
‫היישובים בגוש עציון קטנים ורובנו מכירים‬ ‫מבחינה רשמית‪ ,‬הממסד מעניק הכרה ותמיכה‬ ‫נושאים בליבם כאב כפול – כאב על הנכד‬
‫מקרוב את הסבים והסבתות השכולים‪ .‬אנחנו‬ ‫להורים השכולים ולא להוריהם‪ .‬הרחבת תוכניות‬ ‫שאיבדו וכאב על ילדיהם השכולים‪ .‬כאב זה‬
‫פוגשים אותם ברחוב‪ ,‬בבתי הכנסת ובמרחבים‬ ‫הסיוע והתמיכה (לאו דווקא כלכליות) הינן צעד‬ ‫מעורר דאגה‪ ,‬שכן בגיל המבוגר הכאב יכול‬
‫נוספים‪ .‬נפנה אליהם (לא נעבור למדרכה‬
‫שממול‪ )...‬נתעניין‪ ,‬נציע להיפגש‪ ,‬נחבק בימי‬ ‫חיוני להתמודדות עם האובדן‪.‬‬ ‫להשפיע על המצב הבריאותי והנפשי‪.‬‬
‫זיכרון‪ ,‬אזכרות או חגים‪ ,‬כאשר הכאב עשוי‬ ‫לקהילה יכול להיות תפקיד משמעותי‬ ‫כאבם העמוק של הסבים‪/‬תות עמוק ולעיתים‬
‫להיות מורגש במיוחד‪ ,‬ונזכור שהתמיכה החשובה‬ ‫פחות גלוי‪ .‬הם מנסים לשמור על חזות חזקה‪,‬‬
‫ביותר נדרשת דווקא אחרי שהשבעה מסתיימת‬ ‫בהתמודדות עם האבל‪:‬‬ ‫כדי שיוכלו להמשיך להיות עוגן יציב רגיש וחזק‬
‫ מפגשי תמיכה לסבים וסבתות שכולים‪,‬‬ ‫התומך בילדיהם ונכדיהם הנותרים‪ ,‬כשבפנים‬
‫והחיים ממשיכים‪.‬‬ ‫הם נשברים‪ .‬הקשר בין הורה שכול לסב שכול‬
‫בהדרכת אנשי מקצוע‪.‬‬ ‫הוא אחד הקשרים המורכבים והעדינים ביותר‬
‫שרה ספראי‪ ,‬תושבת אלון שבות‪ ,‬בוגרת‬ ‫ הכללת סבים וסבתות בטקסי זיכרון קהילתיים‪.‬‬ ‫במשפחה המתמודדת עם שכול‪ .‬הם חולקים כאב‬
‫תכנית לימודי גרונטולוגיה במכון באר אמונה‪,‬‬ ‫ הקמת פינות זיכרון ופעילויות המוקדשות‬ ‫משותף‪ ,‬אבל כל אחד חווה אותו באופן שונה‪.‬‬
‫מקדמת יוזמות ופעילויות לבני הגיל השלישי‪.‬‬ ‫לזכר הנכדים‪ ,‬שבהן יוכלו הסבים‪/‬תות לבקר‬ ‫ההתמודדות עם הכאב‪ ,‬תחושת האחריות והצורך‬
‫בתמיכה יכולים לחזק את הקשר‪ ,‬אך גם לפגוע‬
‫ולכבד את זכר יקיריהם‪.‬‬
‫בו‪.‬‬
‫הזיכרונות המשותפים מהילד שנפטר‬
‫משמשים בסיס ליצירת קשר עמוק יותר‪ .‬מאידך‪,‬‬
‫יש והסבים והסבתות אינם מוזמנים לקחת חלק‬
‫בטקסי האבל במהלך הקבורה והשבעה או‬
‫שילדיהם‪ ,‬ההורים השכולים‪ ,‬מסתגרים ולא‬
‫מאפשרים להם כניסה לתהליך האבל ההורי‬
‫שלהם‪ ,‬אולי מתוך רצון להגן עליהם ולא להוסיף‬

‫המועצה הדתית אזורית גוש עציון‬

‫נרשמו לנישואין‬

‫הלל רחל אילני‪ ,‬ירושלים‬ ‫אביעד ברסטל‪ ,‬רחובות‬ ‫ספיר שרון‪ ,‬רחובות‬ ‫אושרי כהן חולון‪,‬‬
‫חרות מרים שיימס‪ ,‬נתיבות‬ ‫נתיב קרו‪ ,‬אלעזר‬ ‫אליסה רחליס‪ ,‬מעלה עמוס‬ ‫עזריאל יהודה דייויס‪ ,‬בית שמש‬
‫זוהר עובדיה‪ ,‬תקוע‬ ‫רות מנדוזה‪ ,‬אלון שבות‬
‫שרה מילדרד הלמן‪ ,‬ירושלים‬ ‫יאיר מנחם נחמיאס‪ ,‬תקוע‬ ‫אביטל צפורה קלר‪ ,‬בית זית‬ ‫יהודה לופס‪ ,‬אלון שבות‬
‫אילה חנה סינקלר‪ ,‬ירושלים‬ ‫דניאל אדם לוין‪ ,‬ירושלים‬ ‫אירית דורון‪ ,‬בית שמש‬ ‫דוד מאיר רודמן‪ ,‬אלון שבות‬
‫יחיאל רוזנברג‪ ,‬אלון שבות‬ ‫נוי רון מדמוני‪ ,‬יכיני‬
‫דרור ברוך שלו‪ ,‬אלעזר‬
‫איתי משה יצחק אשקלון‬

‫גיליון ‪ | 349#‬י״ב בכסלו תשפ״ה | ‪13.12.2024‬‬ ‫‪ 12‬גּושפנקה‬