Page 29 - Gushpanka366
P. 29
אני זוכרת
שמורים אמרו
לי' :ממך לא
יצא כלום'' ,את
טיפשה ,את
לא מסוגלת,
את לא יכולה'.
"יותר מ־ 11,000ועדות אפיון וזכאות במחוז. מה אני עוד
מערכת החינוך בקריסה .".ילדים בביה"ס לביא זוכרת?
"למערכת החינוך יש דרך עדיין ארוכה .יש בה אנשים טובים ,אבל היא מורים שלא
מתקשה להתאים את עצמה לדור המשתנה ,וצורת הלמידה המסורתית, ויתרו עליי
למרות הפדגוגיה החדשנית ,אינה מספיקה לילדים רבים .נוסף על כך,
אנשים לא עומדים בתור להיות מורים .וכידוע ,בשש השנים האחרונות ממך לא יצא כלום
של קורונה ומלחמה ,האתגרים רק הולכים ומחמירים .בשנה שעברה קמו
ארבעה בתי ספר לחינוך מיוחד במחוז ירושלים ,השנה יקומו עוד חמישה. נחזור לאלימות :יעל מתארת כי במערכת החינוך ככלל האלימות נוכחת.
היו יותר מ־ 11,000ועדות אפיון וזכאות במחוז .מערכת החינוך בקריסה. "ילדים חשופים לתכנים קשים והם מוצפים .הילדים כאן הם חלק מהסיפור
באתי לנהל פה כי לא הייתה לי פריווילגיה לא לעשות את זה .אני לא יכולה הזה ,הם פשוט בקצה הסקאלה .אני רוצה שהם לא יגיעו הנה ברגע האחרון,
לבקר את מערכת החינוך בגוש בלי לפעול .הקלישאה נכונה :השינוי מגיע אלא רגע לפני .הורים רבים מנסים הכול לפני שהם שולחים אותם הנה ,ואני
שואלת ,למה? למה שייזרקו מעוד מסגרת ויחוו עוד תסכול? למה שתחושת
מבפנים .אם אני לא אהיה שם ,מי יהיה?" הערך העצמי שלהם תרד עוד? עוד אכזבה ,עוד כישלון .אני מבינה שכשילד
מקבל תיוג של 'חינוך מיוחד' ,ההורים שלו צריכים לעבור עיבוד ,יש כאלה
מתייצבת למשימה שרואים בזה מעין אבל .זה החותם הסופי שמגדיר את הילד 'בעייתי' .אני
אומרת ההפך ,כאן אפשר לעזור לו" .יעל מסבירה שקושי נוסף של ההורים
אבל יש עוד סיבה שהניעה את פאר להיכנס לאתגר האדיר הזה 14 :שנה היא השקיפות של הקושי של הילד שלהם" .ההורים האלה לא יוצאים עם
עבדה בבית ספר לחינוך מיוחד ששימש לה בית" .הייתי במסלול טוב מאוד הילדים האלה לפארק ,לנופש ,לקניון ,אפילו לא למפגשים משפחתיים.
והתקדמתי .ואז קרה 7באוקטובר ,ובן דוד שלי ,אורי מרדכי שני מקריית
ארבע ,נהרג .הרגשתי שאני לא יכולה להמשיך בשגרה .תהיתי מה התפקיד תמיד יהיה מישהו שיישאר עם הילד בבית .זו מציאות קשה נורא".
שלי בעולם ,איפה אני יכולה להרחיב את מעגלי ההשפעה שלי ,איפה אני על השאלה מאיפה היא שואבת כל כך הרבה סבלנות ואהבה לילדים
יכולה להגדיל את האור ,לעשות עוד טוב .לא יכול להיות שכל זה קרה סתם. אלה יעל משיבה" :אני מאמינה שכל ילד צריך הזדמנות .אני הייתי ילדה
נוסף על כך ,בעלי מ"פ במילואים ועשה המון מילואים .אנחנו חיים בחברה קצת שקופה ,עם בעיות קשב וריכוז ,הייתי צריכה משהו אחר מאוד .היה לי
שחיה את השליחות ,ותהיתי מה המקום שלי בכל זה" .כשהתקשרו אליה קשה מאוד ללמוד ,להיות בתוך כיתה .הייתי מתכנסת בתוך עצמי לעולמות
ממחלקת החינוך במועצה – היא ידעה מה היא צריכה לעשות" .אם דפקו לי של דמיון .היו לי הרבה קשיים לימודיים ,והייתי בורחת מבית הספר המון.
אני זוכרת שמורים אמרו לי 'ממך לא יצא כלום'' ,את טיפשה ,את לא
בדלת ואמרו' :בואי ,צריך אותך' ,איזו זכות יש לי להגיד לא?!" מסוגלת ,את לא יכולה' .מה אני עוד זוכרת? מורים שלא ויתרו עליי .כאלה
פאר מגדירה את בית הספר מוסד טיפולי ומתגאה בכך שכל אנשי הצוות שראו אותי ואימצו אותי .אבל זה לא יכול להיות תלוי בסיכוי שילד ייפול
העובדים בו ,מאב הבית ועד המחנכים ,הם אנשי טיפול" .שואלים אותי אם
חכם לשים את כל הילדים עם הקשיים יחד ,כי הם יחקו את ההתנהגות זה על מורה טוב או גרוע ,זאת צריכה להיות שיטה.
של זה .זאת שאלה אמיתית שגם אני מתחבטת בה .אבל האם הם הצליחו
במערכת החינוך הרגילה לחקות התנהגויות נורמטיביות? לא .הם צריכים
משהו אחר".
גּושפנקה 29 גיליון | 366#כ״ט באלול תשפ״ו | 11.9.2026

