Page 8 - Gush461

‫חנה שפיצר ‪gamlielh2@gmail.com #‬‬ ‫בת קול‬
‫אמא‪ ,‬מורה ומתנחלת ‪ #‬אפרת‬
‫לא‬
‫ניצחנו?‬

‫האם נצחנו במלחמה?‬
‫כמה מילים על חוברת התקומה‬

‫שתליתי במרפסת למחרת שמחת תורה‪ ,‬שלא‬ ‫שקראתי את החוברת‪ .‬עוד חמישים שנה זה‬ ‫לפני כמה שבועות נתקלתי בחוברת‪ .‬על נצחון‬
‫הורדתי אותו‪ ,‬עד שהלך והתפורר‪ .‬מי יזכור את‬ ‫בכלל לא ישנה מה חנה הרגישה‪ ,‬אישה פשוטה‪,‬‬ ‫במלחמה‪ .‬הטענה המרכזית של החוברת הייתה‬
‫הקירות השחורים והמפויחים מהקיבוצים‪ ,‬מי‬ ‫אמא לילדים ואשתו של אורי שיצא בשמחת‬ ‫שאנחנו חייבים להבין שניצחנו‪ ,‬ושאסור לנו‬
‫יזכור כשידליקו נרות כיצד עלתה באש תחנת‬ ‫תורה תשפ"ד להגן על עם ישראל‪ .‬כשיקראו את‬ ‫להיתקע בשיח על הכשלונות והכאב‪ ,‬כי זה‬
‫מגילת התקומה בבית הכנסת‪ ,‬אף אחד לא יזכור‬ ‫יראה חולשה לאויבינו‪ .‬כותבי החוברת מונים‬
‫המשטרה בשדרות‪.‬‬ ‫את הדמעות שלי בלילות אחרי שהילדים הלכו‬ ‫את הניסים הגדולים שקרו לנו‪ ,‬ומשווים אותם‬
‫וכשכולם ישירו יחד מסביב לשולחן את "עוד‬ ‫לישון‪ .‬כשבחג התקומה שכנים ידפקו בדלת לתת‬ ‫לניסים כמו הצלת היהודים בשושן בימי מרדכי‬
‫יותר טוב" ו"עם ישראל חי"‪ ,‬מי יזכור את הטקס‬ ‫מתנות לזכר רוח ההתנדבות של העם המופלא‬
‫הראשון שעשיתי עם התלמידים שלי בבית הספר‬ ‫שלנו‪ ,‬אף אחד לא יזכור כמה פחדתי מדפיקה‬ ‫ואסתר ואף יותר מכך‪.‬‬
‫לראש חודש שבט‪ ,‬אחרי השביעי לאוקטובר‪ ,‬מי‬ ‫האמת? אני מסכימה‪ .‬זכינו בשנתיים האלה לראות‬
‫יזכור שהם שרו "ארצנו הקטנטונת‪ ,‬ארצנו היפה"‪,‬‬ ‫בדלת‪ ,‬מצלצול טלפון‪.‬‬ ‫ניסים ונפלאות שאיש לא העז להעלות בדמיונו‪.‬‬
‫וכל המורות הזילו דמעה‪ ,‬רק שפתיהן נעות וקולן‬ ‫כשרבנים ידונו האם מותר לעשות מלאכה בחג‬ ‫כל כך הרבה ניסים קרו לנו‪ .‬היינו הולכים לישון‬
‫התקומה‪ ,‬אף אחד לא יזכור שבשבתות וחגים‬ ‫בלילה‪ ,‬וקמים בבוקר לגלות שהמציאות סביבנו‬
‫לא יישמע‪.‬‬ ‫הייתי מסתובבת עם תיק יד‪ ,‬שבעצם החבאתי בו‬ ‫השתנתה ללא הכר‪ .‬תקיפות עצומות באיראן‪,‬‬
‫אז האם נצחנו? האם יהיה חג כזה‪ ,‬חג התקומה?‬ ‫מפתחות לרכב‪ ,‬כסף‪ ,‬טלפון‪ ,‬תרסיס פלפל וסכין‬ ‫תימן ולבנון‪ ,‬השמיים מתמלאים באלפי טילים‬
‫קצבים‪ .‬לכל צרה שלא תבוא‪ .‬בחג התקומה ישבו‬ ‫שלא פוגעים‪ ,‬תוך לילה סוריה נופלת וחיילנו‬
‫או שיהיה לנו יום זיכרון‪ ,‬יום צום?‬ ‫כולם ליד שולחן מואר עמוס באוכל‪ ,‬ויפתחו‬ ‫בכתר החרמון‪ ,‬חייל יורה בנשקו לתומו ומתברר‬
‫אני לא יודעת‪ .‬ודאי קרו לנו ניסים גדולים‪ ,‬אבל‬ ‫את הסעודה בברכה על חצי פיתה‪ ,‬זכר לפיתה‬ ‫שהוא חיסל את סינואר יימח שמו‪ .‬ניצחנו! ה'‬
‫כגודל הניסים כן גודל החורבן והצער‪ .‬ואמנם‬ ‫שאכלו חטופינו במנהרות חמס‪ .‬ואחר כך יוגשו‬ ‫שמר עלינו‪ ,‬ונלחם לנו! צריך לחגוג‪ ,‬להודות‬
‫יכול להיות שאף אחד לא יזכור בעוד מאה‬ ‫לשולחן מני מאכלים מופלאים שיזכירו וילמדו‬ ‫ולהלל‪ ,‬ולציין את הניסים הגדולים שקרו לנו‪ .‬זה‬
‫שנה או בעוד אלף שהייתה אישה אחת‪ ,‬שישבה‬ ‫את הילדים‪ :‬רצו להרוג אותנו‪ ,‬ה' הציל אותנו‪,‬‬ ‫מה שכתוב בחוברת‪ .‬אולי יום אחד היא תהפוך‬
‫במוצאי שמחת תורה‪ ,‬דואגת ומבוהלת‪ ,‬ולא‬ ‫למגילת התקומה שייקראו בבתי הכנסת בשמחת‬
‫ידעה מה לומר לילדים שלה על מה שקרה‪ .‬אבל‬ ‫וניצחנו נצחון גדול‪.‬‬ ‫תורה‪ .‬יקראו על הניצחון הגדול‪ ,‬על הניסים‬
‫אם קראתם עד כאן‪ ,‬תדעו לכם‪ ,‬שאני מרשה לנו‬ ‫ומי יזכור אז בעוד שנים את היום שבו עמדתי‬
‫לבכות‪ .‬אני מרשה לכולנו להביט לאחור ולהודות‬ ‫עם אמא שלי בשער כפר עציון‪ ,‬הילדים מושכים‬ ‫והנפלאות‪.‬‬
‫שנכשלנו‪ .‬אפשר לעשות חשבון נפש‪ .‬אפשר‬ ‫אותי שדי כבר ובואו נלך לאוטו‪ ,‬ואני לא יכולה‬ ‫ולא יזכרו שבאותם רגעים של נצחון מופלא‪,‬‬
‫לומר שקורים דברים רעים וקשים‪ ,‬גם עליהם‬ ‫לעשות דבר מלבד לבכות‪ ,‬כי החטופים חוזרים‬ ‫בכלל לא הרגשנו שאנחנו מנצחים‪ .‬למה אני‬
‫נודה לה'‪ .‬נודה ונתפלל שיבואו ימים טובים‬ ‫הביתה‪ .‬כשיקשטו את פתחי הבתים בדגלי ישראל‬ ‫מדברת בלשון רבים? רק על עצמי לספר ידעתי‪.‬‬
‫יותר‪ ,‬ושילדנו ונכדנו באמת יזכו לחגוג ולשמוח‪,‬‬ ‫ושרשראות יפות‪ ,‬אף אחד לא יזכור את הדגל‬ ‫אני לא הרגשתי בשנתיים האלה נצחון‪ .‬גם אחרי‬

‫להודות ולהלל‪.‬‬

‫‪ 8‬גוש ארבע גליון ‪ | 461‬י"ט שבט תשפ"ו | ‪6.2.2026‬‬