Page 6 - Gush453
P. 6
נטע בן שלוםnetaori@gmail.com # על הבמה
מנהלת אגף תרבות גוש עציון # קיבוץ מגדל עוז
אותיות פורחות באויר
מחסום הכתיבה שלי בשורה .הן נלחמות זו בזו .הן מתווכחות – לכתוב יושבת מול המחשב ,קובץ
הוא בעצם מראה .הוא אישי או כללי ,פוליטי או אנושי ,עם תקווה או חדש נפתח ,הסמן הקטן
משקף את חוסר האונים בלי .ואני בינתיים בוהה בסמן המהבהב ,מנסה מהבהב בסבלנות .הוא
שאנחנו חיים בו ,את לנשום פנימה ולהוציא החוצה משהו שיהיה שווה מהבהב כאילו כלום לא קרה.
חוסר היכולת למצוא אתמול בבוקר התרחש פיגוע
מילים אל מול מציאות הדפסה. רצחני ,ובערב נתבשרנו על
שמרסקת את השפה .אבל ואז אני נזכרת למה בכלל כותבים .כתיבה איננה נפילתם של עוד ארבעה חיילים
גם בתוך המחסום הזה מותרות; היא דרך להבין ,לעבד ,להחזיק משהו גיבורים .כמה כאב ,כמה אובדן,
מסתתרת נקודת אור קטנה: בלתי נתפס .אולי זה לא הזמן לטקסטים מלוטשים, כמה עצב .ואין לי מילים .אני
עצם המאמץ להמשיך ולנסות, אולי זו לא העת למילים חכמות במיוחד .אולי יושבת ומנסה לכתוב ,אבל המילים
לשים עוד מילה אחרי מילה ,גם אם דווקא השבירה ,הקטיעה ,ההיסוס – הם עצמם מתעקשות להישאר קפואות.
ובאופן אירוני ,ציינו השבוע את אירוע
היא לא מושלמת. הכתיבה הנכונה לרגע הזה. "מילה במקום" מטעם הספריה והמתנ"ס –
ובכל זאת ,יש גם אחריות בכתיבה .לא בו מציינים את זוכי תחרות הכתיבה מבית
מעט פונים אליי שקוראים את הטור שלי הליקון .השנה בחרנו להביא את זאב
ולכן האחריות לא רק לעצמי אלא הולין ,מספר סיפורים שהצחיק ,ריגש,
גם לקוראים – להציע להם רגע של ועניין אותנו בסיפורים שסיפר
הזדהות ,אולי נחמה ,אולי אפילו בדרך דרמטית ויצירתית .ועם כל
חיוך קטן בתוך השגרה המתוחה. הרושם מהערב המרגש ,הגעתי
כי מילים הן לא רק תיעוד ,הן לכתוב את הטור ,וזה פשוט
גם גשר .הן מחברות בין מי
שיושבת עכשיו מול מסך ריק לבין מי שפותח לא זורם.
עיתון או אתר ומבקש להבין שהוא לא לבד מחסום כתיבה ,כך קוראים לזה .לרוב הוא מופיע
בתחושותיו .אולי כאן טמון הפתרון למחסום: כשאנחנו עסוקים מדי ,מותשים מדי ,לפעמים
לא לכתוב "בשבילי" אלא בשביל היכולת לחלוק, סתם כשאין השראה .אבל הפעם זה משהו אחר.
זה לא חוסר רעיונות – יש יותר מדי .יותר מדי
לתת קול לרגשות שחולפים בלב של כולנו. כאב ,יותר מדי מחשבות ,יותר מדי רעש פנימי
אולי זה המסר של הטור הזה – שהחיים ,כמו שמסתיר את השקט הנדרש כדי להקשיב למילה
הכתיבה ,ממשיכים גם כשהלב כבד .שאנחנו לא
חייבים לנסח הכל בצורה מושלמת ,אבל אנחנו כן בודדת.
צריכים להעז להגיד ,לשתף ,לשבור את השתיקה. איך כותבים על יום כזה? איך מתארים תחושה של
כי גם מילה אחת קטנה יכולה לפתוח סדק בתוך אובדן ,של חוסר ביטחון יומיומי ,בלי להישמע
נדושים או מרוחקים? המילים לא רוצות להסתדר
המחסום ,ולאפשר לאור להיכנס.
> ספרי תורה מתקרבים לבר המצווה?
> תפילין
> מזוזות אצלנו מחנכים למצוות!
> מגילות
התפילין שבראש כולם: סדנת כתיבה עם סופר סת"ם,
> בתים מהודרים ביותר הסודות שמאחורי ייצור הבתים והשתתפות
> פרשיות שנכתבו ע"י סופרים מומחים
> הגהות אדם ומחשב בהכנסת הפרשיות עם כל המשפחה.
שדרות המלך דוד 83אפרת • טלgushtefillin@gmail.com • 02-9938830 .
גוש ארבע גליון | 453י"ט אלול תשפ"ה | 12.9.2025 6
