Page 9 - Gushpanka324
P. 9
חושך כזה לא שהם יורדים אחרינו ,אבל הם הסתלקו כשהם גוש עציון שלי
חוויתי עד אותו אוספים בדרכם החוצה את הנרות.
יום ,וגם לא מאז. המערה
לא מיד הבנו מה חושך כזה לא חוויתי עד אותו יום ,וגם לא
מאז .לא מיד הבנו מה עשו לנו .טיפסנו החוצה אריה אלדד
עשו לנו מהבור והתחלנו לזחול אחורה בעלטה מוחלטת.
לא ראינו את היד שלנו גם כשגרדנו באף .ידענו איך שלא תסתכלו על זה -זה סיפור דפוק.
מיפוי המערה ,ועכשיו יש הדרכות מסודרות. שנגיע לחדר עם הפתחים גם אם לא נראה כלום, .1970היינו שני סטודנטים לרפואה בני 20
ונכנסים עם פנסים וחבלים ותרשימים .והמערה אבל איך נמצא שם את הפתח הנכון החוצה? לא
ממש זכרנו באיזה מהפתחים נכנסנו .קצת פחדנו וטיילנו בוואדי חריטון.
מרתקת. ובעיקר הרגשנו ממש מטומטמים .איך נפלנו השמועות אמרו שיש שם ,לא הרחק מחורבות
אבל לא חזרתי לשם .פעם בכמה שנים אני המנזר ,מערה ענקית .אבל אנחנו סתם טיילנו.
נפגש עם החבר שהיה אתי .יש לנו המון נושאי במלכודת כזאת. לא התכוונו להיכנס לשום מערה ולא היה איתנו
שיחה משותפים .מערת חריטון היא לא אחד אחר כך כבר לא היה צר בכתפיים והכתלים ציוד מתאים .לא פנס ולא חבל .אבל ליד חורבות
התרחקו וידענו שהגענו לחלל גדול יותר .יכולנו המנזר היו שני ילדים ערבים קטנים .עוד לא בר-
מהם. להזדקף .התחלנו ללכת לאורך הכתלים בכיוון מצווה .והם הציעו להראות לנו את המערה .היו
השעון ,לפעמים מועדים על האבנים .הפתח
פרופ' אריה אלדד היה קצין רפואה ראשי ,מנהל הראשון שמצאנו היה מבוי סתום וזחלנו אחורה. להם הרבה נרות ,וגפרורים .וחשבנו למה לא.
מחלקת כוויות בעין כרם וחבר כנסת .היום הוא הפתח השני הוביל למחילה צרה וארוכה .זחלנו עברו הרבה שנים מאז .אני כבר לא זוכר את
שדרן רדיו ,סופר שספרו האחרון "שלומציון" יצא בחושך מוחלט כמה עשרות מטרים והבנו שזה כל הפרטים .אפילו את הפרצופים של הילדים
לאחרונה בהוצאה עצמית; בנו של ד"ר ישראל לא זה ,כי המחילה שזחלנו בה פנימה היתה
אלדד שעל שמו נקרא כפר אלדד החוגג בימים אלו קצרה הרבה יותר .זחלנו ברוורס כי לא הצלחנו אינני זוכר.
40להיווסדו ואביה של עורכת עיתון זה. להתקפל ולהסתובב .והחושך שחור ממש ,וגם הם הדליקו כמה זנבות נרות ונכנסנו .אני
זוכר כניסה צרה ,ואחריה המערה התרחבה והיה
דומה היה שהוא סמיך מרגע לרגע .זפת. שם מין חדר עם כמה פתחים .והם אמרו שאפשר
הפתח השלישי הוביל אותנו החוצה .האור ללכת כאן מתחת לאדמה ולהגיע עד חברון .היה
צריך להתכופף .לפעמים לזחול .כל כמה מטרים
הכאיב אבל היה מתוק. הם השאירו נר דולק והמשכנו .אחר כך הגענו
הילדים לא נראו בסביבה .על פי השעון -כל למה שנראה כמו בור מים חצוב גדול ובתוכו עוד
הסיפור נמשך אולי שעה .אבל היו בה כנראה פתח של מחילה .הם עזרו לנו לרדת לבור .חשבנו
אלף דקות .כמה שנים אחר כך קראתי שהושלם
קצת פחדנו ,בעיקר הרגשנו כמו מטומטמים .מערה בנחל תקוע .צילום -יאיר ארונשטם
גּושפנקה 9 גיליון | 324#י״א בסיוון תשפ״ב | 10.6.2022
