Page 21 - Gushpanka341

‫רס״ל במיל׳‬

‫יובל לופס‬

‫הי״ד‬

‫קרני אלדד‬

‫להיות יהודים זה לא פשוט‪.‬‬ ‫בית של יוחאי ויוכבד בגבעת החי״ש הגיעו חיילים מהפלוגה שלל‬
‫לחיות בארץ ישראל זה לא‬
‫פשוט‪ .‬אנחנו צריכים לשלם‬ ‫יובל‪ .‬הם יושבים סביב ההורים ומספרים להם שהמשימה שבה נפל‬
‫מחיר כבד‪ .‬אבל למרות הכל‬ ‫בנם הושלמה וגם הפרדס ממנו בוצע הירי שהרג את יובל חושף‬
‫לחלוטין‪” .‬את סיום המשימה עשינו לעילוי נשמת יובל״‪ ,‬מספר רב סרן טל‬
‫אנחנו לא הולכים לשום‬ ‫כרם‪ ,‬מפקד הפלוגה בה לחם יובל ז״ל‪ .‬עוד סיפר‪ ,‬שהצוות השקט והצנוע בו‬
‫מקום‪ .‬זאת הארץ שלי‬ ‫שירת יובל נכנס ממש פנימה לעומק השטח כי זאת היתה הרוח‪” .‬בחשיבה‬
‫קדימה ובחתירה למגע הם היו הכי חזקים‪ .‬הם אמרו‪’ :‬בואו נעמיק את‬
‫למרות המרחק‪” .‬הוא רצה ללמוד לבשל כדי לעזור לאשתו‪ ,‬אז הוא היה‬ ‫ההישג‪ .‬יש כאן עוד עץ‪ ,‬עוד בית שצריך להוריד כי הוא מאיים על יישובי‬
‫מתקשר בשביל לקבל הוראות איך מכינים כל מיני מאכלים‪ ,‬במיוחד‬
‫פרואניים מסורתיים שהוא אהב במיוחד‪ .‬ככה הוא למד לבשל ועזר לאשתו‬ ‫העוטף׳‪ .‬לא היה צוות שנכנס יותר פנימה ועמוק מהם‪.‬״‬
‫הוא נזכר בשעות לפני הכניסה האחרונה לשטח האויב‪ ,‬המשימה‬
‫כשהוא גם עובד במשרה מלאה‪ .‬הוא היה ילד טוב‪ ,‬בעל טוב ואבא טוב‪.‬״‬ ‫ממנה יובל לא שב‪” .‬כמה שעות קודם הגיע צלם עיתונות‪ ,‬אחד מעשרות‬
‫ליוכבד היו שלושה בנים בו זמנית בחזית ויובל הקפיד להתקשר או‬ ‫שמסתובבים לנו כל היום בין הרגליים ומבקשים לצלם‪ .‬הדפנו אותו ולמזלנו‬
‫לשלוח הודעה כל יום‪” .‬הצלחתי להירדם רק אחרי ששמעתי ממנו‪ .‬ביום‬ ‫לא הדפנו אותו מספיק חזק‪ ,‬כי בזכותו יש לנו את התמונות האחרונות האלה‬
‫חמישי הייתה הפעם האחרונה שדיברתי איתו ודיברנו שעה‪ .‬דיברנו על הכל‪,‬‬ ‫של יובל עובד על הטנק‪.‬״ רס״ן כרם סיפר שהמטרה עמדה וממשיכה לעמוד‬
‫והוא סיפר שבעוד שבועיים וחצי הוא משתחרר וחוזר לשגרה‪ .‬שמחתי מאוד‪.‬‬ ‫לנגד עיניהם לאורך הלחימה כולה והיא לאפשר לתושבי העוטף לחזור‬
‫וזהו‪ .‬ביום ראשון חיכיתי לטלפון ממנו וכלום‪ .‬גם ביום שני כלום‪ .‬לא הבנתי‬
‫למה הוא לא מתקשר או שולח הודעה‪ .‬לא רציתי להפריע לו‪ ,‬חיכיתי שהוא‬ ‫לבתיהם בבטחה‪.‬‬
‫***‬
‫ייצור קשר כי לפעמים אין להם טלפון כשהם נכנסים המשך בעמוד ‪29‬‬ ‫כשיובל היה בן שש‪ ,‬עלתה משפחת לופס לארץ מפרו והתיישבה בגוש‬
‫עציון‪ .‬יובל היה צריך להתחיל ללמוד בבית הספר‪ ,‬אבל אמר לאימו שהוא‬
‫חושש ללכת כי הוא לא מבין מילה בעברית‪ .‬יום אחד אפילו הודיע לאימו‬
‫שהוא רוצה לחזור לפרו כי הוא לא מבין כלום‪” .‬אמרתי לו שלא ידאג‪ ,‬שהוא‬
‫ילמד‪ ,‬ושאנחנו לא חוזרים כי זאת הארץ שלנו‪ .‬נראה לי שהוא הבין‪ ,‬כי‬
‫מאותו יום הוא לא אמר את זה יותר‪ .‬יום אחד דיברתי איתו בספרדית והוא‬
‫ענה לי בעברית‪ .‬שאלתי אותו למה הוא לא עונה בספרדית והוא חייך ולא‬
‫ענה‪ .‬מאז הוא לא דיבר איתי ספרדית״‪ ,‬מספרת אימו ומוחה דמעה‪.‬‬
‫היא מתארת ילד מתוק עם חיוך ממיס‪ ,‬קצת שובב‪” .‬כשהוא היה עושה‬
‫משהו לא בסדר הייתי שואלת אותו למה הוא עשה את זה‪ .‬הוא לא היה‬
‫עונה‪ ,‬רק מחייך‪ ,‬ואני הייתי נמסה״‪ ,‬מספרת יוכבד‪ ,‬שעובדת כמטפלת בראש‬

‫צורים‪.‬‬
‫השיחה עם אימו על ארץ ישראל הייתה כנראה שיחה מכוננת עבור יובל‬
‫הצעיר‪ ,‬שמאותו יום החליט להיות ישראלי לחלוטין‪ .‬למשל‪ ,‬כדי לגשר על‬
‫הפער בעברית החל יובל לקרוא כמויות עצומות של ספרים‪ .‬בכיתה ד׳ אפילו‬
‫קיבל תעודת הצטיינות על כך שקרא יותר ממאה ספרים בשנה‪ .‬בתיכון למד‬
‫לופס באורות יהודה ומשם התגייס והגשים חלום כשהתקבל לשירות בשריון‪,‬‬

‫למרות תנאי השירות הקשים‪.‬‬
‫שמונה חודשים אחרי השחרור הוא התחתן עם סיגלית ועבר להתגורר‬
‫במקום מגורי משפחתה בכפר תפוח שבשומרון‪ .‬לבני הזוג נולדו שלוש בנות‪:‬‬

‫שי‪-‬אל‪ ,‬בת שלוש; יהל‪ ,‬בת שנתיים; וליה הקטנה‪ ,‬בת שבעה חודשים‪.‬‬
‫יוכבד מספרת שהוא היה מתקשר אליה כל יום ושמר על קשר קרוב‬

‫גוּשפנקה ‪21‬‬ ‫גיליון ‪ | 341#‬ז׳ באדר א׳ תשפ״ד | ‪16.2.2024‬‬ ‫לגוש עציון‬

‫הסיפור של ישראל‬
‫תש“ג‪-‬תשפ“ג‬