Page 30 - Gushpanka347
P. 30

‫הזמן הזה הוא‬                                                                                                                              ‫כיזבו בו‪.‬‬
  ‫כמו ללכת בחניון‬                                                       ‫כלומר ‪ -‬לא משקרים‪ .‬נקודה‪ .‬לא לזולת‪ ,‬לא לקב״ה‪ ,‬בטח לא באמצע‬
   ‫חשוך כשכל מה‬                                                         ‫תפילה‪ .‬מה זה אם לא אומץ לב מחשבתי‪-‬רגשי? הגמרא לא פוחדת לספר‬
  ‫שאת שומעת זה‬                                                          ‫לנו‪ .‬הרי הם עצמם‪ ,‬הנביאים האלה‪ ,‬ידעו למה מגיע לנו חורבן הבית‪ ,‬אבל‬
 ‫את הצעדים שלך‪.‬‬
                                                                                                        ‫כשראו את הרוע האנושי הם מתקוממים‪.‬״‬
‫אם את יודעת שיש‬                                                         ‫אבל את עדיין בתוך המסגרת האמונית‪ ,‬שאחרי טראומות לאומיות בוודאי‬
  ‫מצלמות אבטחה‪,‬‬                                                         ‫מתווסף אליה כעס ולפעמים הטחה כלפי שמיא‪ .‬יש כאלה שאיבדו את‬
‫את מפחדת הרבה‬
  ‫פחות‪ .‬את יודעת‬                                                                                                                    ‫אלוקים בכלל‪.‬‬
    ‫שאת מושגחת‬                                                          ‫״אני מבינה את מי שאבדה לו האמונה בקיומו של האל‪ .‬איך אני יכולה‬
                                                                        ‫להיות ביקורתית כלפיו? בכלל‪ ,‬עולמו האמוני הפנימי של אדם הוא הדבר‬
                                                                        ‫הכי אינטימי‪ .‬אסור באיסור חמור לפלוש לשם‪ .‬איך אני יכולה לבוא בטענות‬

                                                                                         ‫למי שאומר‪ :‬׳אחרי שמה שראיתי ברור לי שאין אלוקים?׳‬
                                                                        ‫״אבל נדמה לי שבעייתי לשנות את היחס האישי הפנימי לקב״ה רק‬
                                                                        ‫כאשר עיניך רואות או חווית על בשרך רוע צרוף‪ .‬הרב פרופ׳ ברקוביץ‬
                                                                        ‫אומר‪ :‬׳חובתו של היהודי המאמין לתבוע מהקב״ה הסבר בראותו סבל‬
                                                                        ‫ומצוקה אנושית‪ ,‬ובאותה נשימה‪ ,‬כיהודי מאמין‪ ,‬הוא צריך לדעת שהוא‬
                                                                        ‫לעולם לא יקבל אותה‪.‬׳ זאת תנועה נפשית נורא קשה‪ .‬כי אם חובתי לדרוש‬
                                                                        ‫ממך הסבר כי היה לי אמון בך ואת אומרת‪ :‬׳תשכחי מזה‪ ,‬אני לא אסביר לך‬

                                                                          ‫לעולם׳‪ ,‬התגובה האנושית ההגיונית והצפויה היא שאנתק ממך כל מגע‪.‬״‬
                                                                        ‫פיוטרקובסקי מביאה כדוגמת מופת לעימות הפנימי הזה את איוב‪ .‬הוא‬
                                                                        ‫יודע שייסוריו לא באים בעקבות חטאיו כפי שנוזפים בו רעיו‪ .‬״בסוף הספר‪,‬‬
                                                                        ‫כשהוא מזמין את אלוקים לדין ומבקש הסבר לוגי למה שקרה לו‪ ,‬הקב״ה‬
                                                                        ‫לא מסביר לו אלא אומר‪ :‬׳איפה היית ביוסדי ארץ?׳ כלומר מי אתה חושב‬
                                                                        ‫שאתה שאני חייב לך דין וחשבון? ואחרי שהוא מבהיר לו שהוא לא חייב‬

‫הוא טוב או מיטיב‪ ,‬אנחנו עובדים אותו כי הוא‪ .‬על כל מה שהוא מחולל‬         ‫לו הסבר‪ ,‬הוא מורה לאיוב להביא קורבן חטאת עבור חבריו‪ ,‬שהם‪ ,‬לכאורה‪,‬‬
‫בעולם‪ .‬אגב‪ ,‬גם הרב עמיטל זצ״ל היה תמיד אומר שאחרי השואה אי אפשר‬         ‫הדתיים האולטימטיביים‪ .‬למה? ׳כי לא דיברתם אלי נכונה כעבדי איוב׳‪,‬‬

                                            ‫לעבוד את הקב״ה כי הוא טוב‪.‬‬                                               ‫כלומר לא הייתם כנים איתי‪.‬״‬
‫״להאמין בקב״ה בגלל שאני פוחדת מעונש זה לא לעבוד אותו אלא‬                ‫פיוטרקובסקי מבקשת להתייחס לטורו הבדיוני של צבי קוליץ משנת‬
‫לעבוד אותי‪ .‬אני מונעת מהפחדים שלי‪ .‬הקב״ה הוא עצמו חשף לפנינו שיטה‬       ‫‪ ,1946‬תחת הכותרת ׳צוואתו של יוסל רקובר׳‪ .‬בטורו זה הוא מתאר יהודי‬
‫מסוימת של שכר ועונש‪ :‬״כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך״‪.‬‬           ‫חסיד גור‪ ,‬דקות אחרונות אחרי מרד גטו ורשה‪ ,‬כותב צוואה שהשורה‬
‫אנחנו לא ביקשנו את המשוואה הזאת‪ ,‬אבל לראות שזה ההפך?! כשאנחנו‬           ‫התחתונה שלה היא שגם אם אלוקים יוציא לו את הנשמה וינסה לשבור אותו‬
‫לא מבינים והתסכול על חוסר ההבנה גובר‪ ,‬לא נוותר מצד אחד על השאלות‬        ‫בכל דרך – הוא ימשיך להאמין בו‪ ,‬למרות הביקורת הנוקבת שיש לו על כך‬
‫הנוקבות והביקורת האנושית‪ .‬ובאותה נשימה אני מאמינה שלעתיד לבוא‬           ‫שאשתו וששת ילדיו נספו‪ .‬הוא ימשיך להאמין בקב״ה על אפו ועל חמתו‪ .‬לא‬
                                                                        ‫ככנוע‪ ,‬לא בהסכמה‪ ,‬אלא זועק במר ליבו‪ :‬אבל אני אמשיך לזעוק בקול גדול‬
                                            ‫נקבל תשובה‪ ,‬אבל כרגע לא‪.‬״‬   ‫׳שמע ישראל ה׳ אלוקינו ה׳ אחד׳‪ .‬״הפילוסוף הצרפתי לוינס אומר שהצוואה‬
                                   ‫***‬                                  ‫הזו מנכיחה לנו עיקרון אמוני מאוד חשוב‪ :‬אנחנו לא עובדים את הקב״ה כי‬
‫״אני מגיע לשאלה ׳איפה היה אלוקים׳ אחרי שאני פותר שאלות מקדמיות‬
‫כמו איפה היו חיל האויר‪ ,‬אמ״ן‪ ,‬הקהילה הבינ״ל‪ ,‬האנושות בכלל כשהיא‬
‫מתייחסת בסבלנות להתפתחות הרוע‪ .‬אז אני שואל ׳איפה האדם׳ לפני שאני‬
‫מעלה שאלות על אלוקים״‪ ,‬אומר ד״ר יחיאל לייטר‪ ,‬ששכל את בנו‪ ,‬רס״ן‬
‫(מיל׳) משה ידידיה לייטר‪ ,‬במלחמה הנוכחית‪ .‬הוא מוסיף שמצד שני‪ ,‬כשהוא‬
‫מחפש נוכחות אלוקית‪ ,‬הוא רואה הרבה טוב‪ .‬״אני מרגיש את אלוקים בכל‬
‫אלפי מעשי הגבורה שהיו באותו היום‪ .‬אני רואה את אלוקים בכל אלפי‬
‫החסדים של אותו היום‪ .‬נטיית האדם לבוא בטענות ולשים דגש על החסר‪.‬‬
‫אבל גם בתוך הקושי האישי שלי‪ ,‬השכול שלי‪ ,‬אני רואה את אלוקים‪ :‬זכיתי‬
  ‫שהבן השני שלי‪ ,‬שהיה ליד משה‪ ,‬חזר בחיים‪ .‬זכיתי המשך בעמוד ‪38‬‬

                   ‫גיליון ‪ | 347#‬כ״ח באלול תשפ״ד | ‪1.10.2024‬‬            ‫‪ 30‬גּושפנקה‬
   25   26   27   28   29   30   31   32   33   34   35