Page 31 - Gushpanka347

‫סמ״ר‬

‫דותן שמעון‬

‫הי״ד‬

‫אלוקים‪ ,‬מה אתה רוצה‬ ‫לפים ליוו את דותן שמעון (‪ )21‬מאלעזר‪ ,‬לוחם בגדוד שקד שלא‬
‫ממני!? מה אתה רוצה!?‬
‫לא מספיק לך תינוקת‬ ‫גבעתי‪ ,‬שנפל בלחימה ברפיח‪ .‬דותן נפל יחד עם שלושה לוחמים‬
‫נוספים‪ ,‬כשהבניין אותו באו לטהר התפוצץ ממטען שהטמינו‬
‫קטנה בת חמישה ימים? לא‬ ‫מחבלי חמאס‪ .‬הוא הותיר אחריו הורים‪ ,‬ירון ואורית‪ ,‬ואת האח גיא‪ .‬אחותו‬
‫מספיק לך את נופר שם?‬ ‫נופר ז״ל נספתה בתאונת דרכים לפני עשר שנים בצומת גוש עציון‪ .‬דותן‬
‫גם את דותן לקחת?!‬ ‫הוא החלל החמישי מהיישוב שנהרג במלחמה האחרונה‪ .‬מילות פרידה אלו‬

‫הוא נפצע?״ והוא בשלו‪ :‬״בעלך בבית?״ אז אני צועקת‪ :‬״ירון‪ ,‬יש חיילים‬ ‫נאמרו בהלווייתו מפי הוריו בבית העלמין הצבאי בכפר עציון‪:‬‬
‫בדלת״‪ ,‬והוא אומר‪ :‬״לא יכול להיות״‪ .‬והחייל אומר את המשפט‪ :‬״צבא‬ ‫האבא ירון‪:‬‬
‫ההגנה לישראל מודיע על נפילתו של דותן שמעון״‪ .‬ואני אומרת לו שלא‬
‫דותן‪ ,‬אני לא מאמין שאני כותב הספד עליך‪ .‬לפני יומיים כתבת שהכל בסדר‬
‫יכול להיות‪ ,‬שזו טעות‪ ,‬שהוא סתם אומר‪.‬‬ ‫ושאתה נכנס לעזה ואוהב אותנו‪ .‬תמיד הרגעת אותנו שאין מה לדאוג‪ .‬תמיד‬
‫אני בשידור חוזר‪ .‬ואתה אלוקים‪ ,‬מה אתה רוצה ממני!? מה אתה רוצה?‬ ‫התגאיתי בך‪ .‬ילד של שמחה ונתינה עד אין סוף ואהבה לכל אדם‪ .‬אחרי‬
‫תגיד לי מה!? לא מספיק לך תינוקת קטנה בת חמישה ימים? לא מספיק‬ ‫שסיימת תיכון החלטת ללכת אחרי אחיך גיא ולהתנדב באחוזת שרה‪ .‬נתת‬
‫לך את נופר שם? גם את דותן לקחת?! צריך להגיד לאנשים לא לחנך את‬ ‫את כולך לחניכים בשנה הזאת‪ .‬כשהגיע זמן הגיוס התלבטת לאן ללכת‪.‬‬
‫הילדים שלהם להיות טובים כי אז אתה לוקח אותם‪ .‬שלא יעשו כלום ואז‬ ‫כשמיינו אותך לגבעתי שמחת ואמרת‪ :‬״אבא‪ ,‬אני ממשיך את הדרך שלך‪.‬״‬
‫הם ישארו עם ההורים שלהם‪ .‬אנחנו צריכים לחשוב איך אבא‪ ,‬גיא ואני‬ ‫התגייסת לגדוד שקד‪ ,‬טירונות‪ ,‬קורס חובשים‪ ,‬אימון מתקדם וקורס מ״כים‪.‬‬
‫ממשיכים בלעדיך‪ .‬ושוב אותו סיפור‪ ,‬יבואו‪ ,‬יחבקו‪ ,‬יהיו עצובים ואז ילכו‪.‬‬ ‫לקראת סוף הקורס נכנסת לעזה לחודש‪ .‬אמרת שלא נדאג‪ .‬לא שמענו ממך‬

‫הכל יהיה עצוב כפליים‪.‬‬ ‫כמעט חודש ודאגנו ממש‪ .‬כל שיחה חסויה או לא מזוהה היינו עונים‪.‬‬
‫בטקס הכומתה של החיילים שלך ראיתי איך הם מדברים עליך באהבה‬
‫וכמה הם רצו שתעניק דווקא להם את הכומתה שלך‪ .‬בזמן השירות הצבאי‬
‫התבוננתי בך ולמדתי ממך‪ .‬במקום לנוח ולהיות עם חברים‪ ,‬ישר נסעת‬
‫לאחוזת שרה לבקר את החניכים שלך‪ .‬קיבלת וכיבדת כל אדם‪ ,‬לא משנה מה‬
‫דעותיו או מאיפה הוא‪ .‬היית אהוב על כולם‪ .‬דאגת לחיילים שלך‪ .‬שמעתי‬
‫אותך משוחח איתם‪ ,‬מצד אחד באסרטיביות ומצד שני עם אכפתיות ודאגה‬

‫לכולם‪.‬‬
‫בטקס סיום הטירונות של החיילים שלך רציתי להכיר את המ״פ שלך‪.‬‬
‫הוא ביקש ממני סליחה שלא איפשר לך את התפקיד שרצית‪ ,‬״אבל האדם‬

‫שאני רוצה איתי בקרב וישמור עלי זה דותן‪ ,‬לכן השארתי אותו קרוב״‪.‬‬
‫אני לא מעכל שאנחנו צריכים לקבור שני ילדים‪ .‬הלב מסרב להאמין‬
‫שלא תחזור הביתה‪ .‬הלוואי שתגיד לי שזה סתם חלום‪ .‬דותן‪ ,‬כשאתה עכשיו‬
‫עולה למעלה ליד כסא הכבוד עם הקב״ה ונופר האהובה‪ ,‬תמסור לנופרי‬
‫שתבוא אלי יחד איתך בחלום ותחבק אותי חזק‪ .‬קח את נופר ותבקש מהקב״ה‬
‫שנמשיך לשמוח ולחייך כמו שאתם הייתם מחייכים בכל מצב‪ ,‬שישמור על‬
‫כל החיילים‪ ,‬ירפא את כל הפצועים ושיחזיר את החטופים הביתה בריאים‬

‫ושלמים‪.‬‬
‫דותן‪ ,‬תעיר אותי מהחלום‪ ,‬חלום שחזר אלי אחרי ‪ 11‬שנה‪ .‬אני אוהב אותך‪.‬‬

‫האמא אורית‪:‬‬
‫דותני שלי‪ ,‬ילד מתוק שלנו‪ ,‬אני לא מאמינה שדפקו לנו בדלת בשעה‬
‫מאוחרת‪ .‬אני קמה מהמחשב ברעד‪ ,‬מציצה בעינית ורואה מישהו גבוה‪.‬‬
‫החייל שואל אותי אם אני אורית ואם בעלי בבית‪ .‬שאלתי‪ :‬״מה קרה לדותן‪,‬‬

‫גּושפנקה ‪31‬‬ ‫גיליון ‪ | 347#‬כ״ח באלול תשפ״ד | ‪1.10.2024‬‬