Page 27 - Gushpanka355
P. 27

‫כשאתה צריך‬                                              ‫ביתי‬
              ‫להקים את עצמך‬
              ‫מההריסות עדיף‬
              ‫מאוד שתהיה עם‬
              ‫סכין בין השיניים‪.‬‬

                   ‫ברור לי שמי‬
             ‫שלחם היה לו יותר‬

                  ‫קל להשתקם‬

                                           ‫כמו טיול שנתי‬                  ‫פינה בתוך העולם‪.‬‬
                                                                          ‫בתמונה‪ ,‬הרס בית‬
‫״אני הכי מתגעגעת לים״‪ ,‬אומרת א׳ בלי היסוס‪ .‬״כשהייתי קטנה‪ ,‬היינו‬
‫הולכים ברגל לים בשבתות‪ .‬בנחת של שבת זה יכול להיות טיול של ‪40‬‬                    ‫בפאת שדה‪.‬‬
‫דקות‪ .‬גם תלוי מאיפה אתה יוצא‪ ,‬אם אתה יוצא מהשער של גדעון ליד‬                 ‫צילום‪ :‬עמוס בן‬
‫החמור‪ ,‬אז זה פחות מחצי שעה״‪ ,‬עיניה מתחילות לדמוע‪ ,‬או אולי סתם נדמה‬
‫לי‪ .‬״הדרך עצמה יפה ממש‪ ,‬אפשר לעבור ליד האגם‪ .‬בתור ילדים זה באמת‬                ‫גרשום ללע”מ‬

                           ‫היה גן עדן‪ .‬אחר כך המצב הביטחוני התדרדר״‪.‬‬                                      ‫קרני אלדד‬
‫ביום הגירוש היתה א׳ בת ‪ ,22‬נשואה ואם לתינוקת‪ .‬בעלה לא היה איתה‬
‫כי לא נרשם כתושב הגוש וכבר אסור היה לו להיכנס‪ .‬״התעוררנו בבית של‬          ‫ששואלים אותם מאיפה הם‪ ,‬הם עונים אוטומטית‪ :‬טל נוימן מגןכ‬
‫אמא בגני טל‪ .‬לילה קודם היה ברור לנו שזה ממש הסוף‪ ,‬שהחיילים יגיעו‬
‫בשעות הקרובות‪ .‬לא ישנו כמעט באותו הלילה‪ .‬לא האמנו ב״היה לא תהיה״‪,‬‬         ‫אור‪ ,‬נעם ורוחמה שפירא משירת הים‪ ,‬א׳ מגני טל‪ ,‬איילת סנדק‬
‫אבל הייתה לנו חוויה משפחתית מאוד מוזרה‪ :‬בעוד שכל משפחה במושב‬              ‫ממורג‪ .‬נכון‪ ,‬היום טל גרה בראש צורים‪ ,‬נעם ורוחמה בבת עין‪,‬‬
‫קיבלה מכולה וכבר העמיסה עליה את מה שהיה בבית‪ ,‬המכולה שלנו לא‬              ‫א׳ בתקוע ואיילת ומשפחתה גרו ועוד ישובו לבת עין‪ ,‬אבל בלב הם משם‪,‬‬
‫הגיעה‪ .‬אז ביום הגירוש הבית נראה רגיל‪ ,‬כל הרהיטים היו במקומם‪ .‬זה היה‬       ‫מהחולות והים של גוש קטיף‪ 20 .‬שנה אחרי‪ ,‬אנחנו חוזרים איתם לשם‬

                                                         ‫בוקר מאוד מוזר‪.‬‬                                                            ‫בזיכרון ובדמיון‪.‬‬
‫״גני טל החליטה קולקטיבית שלא יהיו בה מראות כמו שהיו בכפר דרום‬
‫למשל‪ .‬לא יהיו צעקות‪ ,‬קללות‪ ,‬בקבוקי צבע‪ ,‬מאבק‪ ,‬גרירות על הרצפה‪.‬‬
‫אנחנו נצא בצורה מהוגנת עם לו״ז מתואם מול הצבא‪ .‬היה ליום הזה לו״ז כמו‬
‫שיש לשבתות שמחה‪ :‬נפגשים בבית הכנסת‪ ,‬מנחה ואז יוצאים לאוטובוסים‬
‫כמו בטיול שנתי‪ .‬עליתי לאוטובוס עם תיק שירות לאומי אדום‪-‬שחור על‬

                                                ‫הגב וילדה במנשא לפנים‪.‬‬
‫״הפעילו על התושבים לחץ פסיכולוגי עצום‪ ,‬שאם הם לא יעזבו עד‬
‫חצות בלילה הקודם ישללו מהם כספי הפיצויים‪ ,‬אז אמא שלי עזבה בערב‬
‫הקודם‪ .‬היא היתה גרושה עם ארבעה ילדים ולא יכלה לוותר‪ .‬אני מרגישה‬
‫צורך להסביר את זה לא בקטע מתנצל‪ ,‬אלא כי זה חלק מהעוול‪ .‬אצל אמא‬
‫שלי זה היה הרבה יותר גרוע‪ ,‬כי בגלל המכולה היא חזרה לשם לארוז‬
‫ולהעמיס‪ ,‬כשכבר לא הייתה נפש חיה חוץ מהצבא ביישוב והכל מסביבה‬

            ‫היה עיי חורבות‪ .‬היא סיפרה לי שהיא השתדלה לא להסתכל״‪.‬‬
‫״זה היה קשה כל כך‪ ,‬ואנחנו אולי הכי פריווילגיים מכולם‪ .‬גני טל סגר‬
‫עם בית ההארחה בחפץ חיים‪ ,‬אז בניגוד ליישובים אחרים‪ ,‬ידענו לאן אנחנו‬

‫גּושפנקה ‪27‬‬  ‫גיליון ‪ | 355#‬כ״ב בתמוז תשפ״ה | ‪18.7.2025‬‬
   22   23   24   25   26   27   28   29   30   31   32