Page 32 - Gushpanka355
P. 32
מצח
צ ח יי אדם
להחלטה שהתגובה שלנו תהיה בהתאם .נחושה .כל זאת מחוסר ברירה״ .הוא ס״מניק ענק הביט בי בלי לומר מילה .משקפי
החווה לאחוריו סימן ביד אחת .אלפי האנשים צעדו צעד קדימה ,מקיפים השמש שלו היו איכותיים .בולה אני חושב ,בצבע
אותי במעגל אינסופי .״תסתכל לי בעיניים״ ,התחננתי ,״מה מביא אותך ל...״ כחול מטאלי .השמש קפחה בעוז ואגלי זיעה גלשו
״אין לנו שום אפשרות אחרת״ ,הוא המשיך ,״מלבד להפעיל כוח מבוקר, מראשו הקצוץ אל העורף .הוא הביט בי באדישות
מאחורי המשקפיים ,מניח לי לבזבז מילים שנגמרו לבסוף ,ואז גירש זבוב מרוסן ובלתי אלים ,כיאות למדינת חוק דמוקרטית שיסודותיה איתנים
טורדני ממצחו .״דדו״ ,סימן לזה שלשמאלו .״ניסו״ ,החווה לימינו .ניסו ובלתי ניתנים לערעור״ .הוא סימן בשנית ,והשוטרים שלפו בתנועה אחידה
ודדו התקרבו .״יש לנו משימה קשה לבצע עכשיו .משימה לאומית״ .ניסו את האלות מהאפוד שעל גבם .גלי חום עלו מהאדמה ,מהבהבים את
ודדו הנהנו בראשם והפנו אלי שני זוגות משקפיים כהים .יכולתי להבחין הדיונות הצהובות כבחלום .״זוהי מהות הדמוקרטיה״ ,לחש ומבטו מלובן.
מאחוריהם בערב רב של שוטרים וחיילים ,חמושים בקסדות ואלות כבדות .״דה-מו-קרה-טיה״ ,גילגל את המילה על קצה לשונו ,מנסה אותה ,ממצה
את לשד עצמותיה .אנשי החוק פסעו לכיווני אלפים רבים ,פרושים על הדיונות הזהובות
צעד נוסף ,מקטינים את המעגל הפנימי שלי הסתכלתי לכל עד לים ,וכולם בשבילי .הזרוע המבצעת
לכמעט אפס .הסתכלתי לכל כיוון ,כמעט ולא התגייסה כולה להגן על החוק .הענק העביר
מזהה דבר מלבד משקפי שמש שחורים .דגל כיוון ,כמעט ולא את האלה מיד ימין לשמאל וניגב טיפות
המדינה .פנים אטומות .יד עם אלה. זיעה ממצחו .הוא נשם בכבדות .״תרביצו
הדין נחתם. מזהה דבר מלבד עבודה כמו שצריך ,תשברו אותם ,אה?
״רק דבר אחד״ ,לחשתי ,הבטן מתכווצת משקפי שמש תראו להם .שיהיה ברור שהשלטון של החוק
שחורים .דגל והדמוקרטיה והבתי משפט זה מה שקובע,
כמו אגרוף. לא הרבנים שלהם ולא אלוהים״ .דדו ,גוץ
״דבר קצר״ ,אמר המפקד .״יש לנו משימה וחסון ,הביט בי ובחן את עוצמת ההתנגדות
המשוערת .לאחר מכן שלף פנקס מכיסו
לבצע היום״. ורשם בו בחדות .״לשבור אמרת?״ ,שאל את
״תסתכלו לי בעיניים ,פנים אל פנים .בלי
משקפי שמש״.
רגע אחד הוא ניצב ללא תנועה .אחר המדינה .פנים המפקד ,״שלא אחר כך יבואו למח״ש ,יעשו
כך הוריד את משקפי השמש וסימן לאחרים עלינו תלונות״ .״כל מה שאמרתי בתיאום
לעשות כמותו .בתנועה חלקה הסירו אלפי אטומות .יד עם עם מח״ש והפרקליטות ומצ״ח״ ,ענה הגדול.
האנשים את משקפי השמש שלהם. ״דדו נשמה ,תהיה רגוע״ ,הניח יד אבהית על
לא היו להם עיניים ,רק מצח. אלה .הדין נחתם כתפו ,״זאת משימה שצריך בשבילה הרבה
מעל הסרבלים השחורים ,בין גשר האף רגיעה״ .דדו הביט בפנקסו והכניס אותו לכיס
לשערות הראש ,השתרע מצח מזיע ,בלי החולצה ,מאחורי המקום שאין עליו תג זיהוי.
עיניים או גבות .כמו לוח שאף פעם לא רשמו
הייתי לבד ,הייתי חלש .כל התפילות שלי לא נענו .״תן לצאת״ ,כמעט עליו ,כמו מסך מחשב כבוי ,כמו מגש של כסף .רק מצח.
עמדתי משתאה. ולא רעד קולי ,״אני צריך ללכת הביתה .כל החיים שלי שם ,והאהבה,
״זהו? ראית?״ ,אמר הענק ,החזיר את המשקפיים וסימן אל עבר פקודיו הכל״ .הענק הביט בי .משקפי השמש שלו החזירו לי את עצמי ,קטן ומבוהל.
״תראו״ ,דיבר אלי פיו ,״באנו בשליחות עם ישראל וניסינו לעשות את זה תנועה אחרונה.
ברגישות ,אך למרבה הצער אתם לא מאפשרים לנו .על כן״ ,המשיך בטון
אדם צחי ( ,)45תושב תקוע ,ד״ר לקולנוע .הסיפור נכתב במהלך המאבק מונוטוני ,מכה את המילים כאילו הוא מבקיע אדמה בצורה ביום שרב ,״הגענו
נגד תוכנית ההתנתקות .פורסם במגזין יהי ,כתב עת פואטי־פוליטי.
גיליון | 355#כ״ב בתמוז תשפ״ה | 18.7.2025 32גּושפנקה

