Page 28 - Gushpanka355

‫הזוג שפירא ואיילת‬
‫סנדק‪ .‬חלק מהלב‬
‫נשאר בחולות‪.‬‬
‫משמאל טל נוימן‪.‬‬

‫שזה היה מן קרקס‪ ,‬לראות את הנשים ה״אחרות״ אלה עם המטפחות ולראות‬ ‫נוסעים‪ .‬חיכו לנו שם המבוגרים שלנו וקהילת חפץ חיים שקיבלה אותנו‬
‫איך הן נקרעות‪ ,‬ואנשים בבית צפו בזה בטלויזיה בתערובת של זעזוע וזרות‪.‬‬ ‫בחום‪ .‬הכל היה מאוד מאורגן‪ .‬במקומות אחרים זה היה הרבה יותר כאוטי‪ ,‬גם‬
‫אבל איפה החמלה? גם אם אתם חושבים שזה צעד נכון – תהיו אמפתיים‪.‬‬ ‫מתוך פחד נורא של מה יהיה‪ .‬ומאוחר יותר מושב גני טל קם מחדש‪ .‬הקהילה‬
‫״לפני ‪ ,7.10‬כשהסתכלתי על אנשי קפלן‪ ,‬יכולתי לראות את הכאב שלהם‪.‬‬ ‫היתה חזקה ואצילית ונשארה כזאת‪ ,‬והם עדיין שם בשבילי על מלא‪ .‬זה‬
‫ראיתי שהם יוצאים מהבית מוצ״ש אחרי מוצ״ש כי הם באמת הרגישו שהם‬
‫מאבדים משהו‪ .‬גם אם אני לא מזדהה עם זה‪ ,‬הרגשתי חמלה כלפיהם‪ .‬זה‬ ‫מאוד עוזר‪ .‬הטכני עזר לנפשי‪.‬‬
‫״בגלל שכבר גרתי באותם הימים בגוש עציון‪ ,‬האובדן שלי היה קטן יותר‪.‬‬
‫השיעור שאני למדתי״‪.‬‬ ‫איבדתי את האפשרות לחזור לגוש קטיף עם הנכדים‪ ,‬כלומר הילדים שלי‪,‬‬
‫את הים‪ ,‬אבל זה לא כמו אנשים שאיבדו את הבית היחיד שלהם‪ .‬ההורים‬
‫לצאת עם גב זקוף‬ ‫שלי התחתנו ועברו לגוש קטיף‪ .‬זה מה שהם הכירו כזוג נשוי‪ .‬כולנו נולדנו‬

‫רוחמה ונועם שפירא מבת עין חיו שש שנים בגוש קטיף‪ .‬את המסע שלהם‬ ‫שם״‪.‬‬
‫בחולות החלו בנווה דקלים‪ ,‬ואז היו בין מקימי שירת הים‪ .‬ביום הגירוש חיו‬
‫מקשקשים על הקירות‬
‫בו ‪ 16‬משפחות‪ ,‬אליהן הצטרפו צעירים מקרית ארבע‪.‬‬
‫רוחמה נאנחת‪ .‬כשהבינה לאן נושבת הרוח‪ ,‬הסיתה את הכוחות שלה‬ ‫טל נוימן‪ :‬״פרויד טבע את המושג ׳אל‪-‬ביתי׳‪ ,‬שרק שנים אחר כך למדתי‬
‫למאבק אחר‪ ,‬המאבק לשמירה על הנפש של הילדים והנוער‪ .‬״בזה עסקתי‪,‬‬ ‫על זה והבנתי שזה מה שחוויתי‪ ,‬פשוט לא הייתה לי מילה לזה‪ .‬זאת החוויה‬
‫בחיזוק העוגן הנפשי‪ ,‬בחיבור רוחני‪ .‬לכן‪ ,‬כשהגיעו הכוחות לגרש אותנו יחד‬ ‫של בית שמופקע מהביתיות שלו והופך לזר‪ .‬כל הנופים שגדלתי בהם והבית‬
‫עם האלוף דן הראל‪ ,‬הם מצאו אנשים מתבצרים על הגג‪ ,‬שרים ומנגנים עם‬ ‫עצמו הופקעו ממני‪ .‬מתחילים לארוז – וכבר הבית מאבד מהחמימות שלו‪.‬‬
‫אהרון רזאל‪ .‬הם לא יכלו להכיל את זה‪ .‬זה היה קצה של עולם רוחני שנפגש‬ ‫יום אחד חזרתי הביתה וגיליתי שאחותי כתבה על כל הקירות דברים נגד‬
‫הגירוש‪ .‬זאת הייתה הדרך שלה להתמודד‪ ,‬אבל מבחינתי זה לקח ממני את‬
‫עם מציאות ברוטלית שמסתירה את אלוקים״‪.‬‬ ‫מה שהיה בשבילי פינה בתוך העולם‪ .‬וגם הגוש היה פינה בתוך העולם‪,‬‬
‫היתה דרך לעצור את הגירוש?‬ ‫פתאום התמלא בחיילים ובאנשים זרים שבאו להתנגד לגירוש‪ .‬בחוויה שלי‪,‬‬
‫זה היה כמו ׳בית חרוב החרבת׳‪ ,‬כלומר הגוש איבד משהו בשבילי‪ ,‬התפורר‬
‫נעם‪ :‬״הצבא עשה מאמצי‪-‬על להוציא אנשים מהגוש לפני יום הגירוש‪ .‬הם‬ ‫עוד לפני הגירוש‪ .‬אפילו הים היה מוזר‪ .‬קו המים התרחק‪ ,‬פתאום היו מלא‬
‫הבינו שיהיה להם מאוד קשה להוציא אנשים לוחמניים‪ .‬כלומר‪ ,‬אם היה‬
‫יותר מאבק ‪ -‬אז היה סיכוי‪ .‬הגירוש של שירת הים‪ ,‬למשל‪ ,‬התעכב כי מישהו‬ ‫מדוזות‪ ,‬גם הים היה אל‪-‬ביתי‪.‬‬
‫״הגוש היה בשבילי מחוז ילדות‪ ,‬לא משהו פוליטי‪ .‬אני אדם מאוד אישי‪,‬‬
‫בתל קטיפא טיפס על אנטנה ולקח הרבה זמן להוריד אותו״‪.‬‬ ‫אני לא חושבת במושגים פוליטיים‪-‬לאומיים‪ .‬זה היה גן עדן‪ ,‬מקום קסום‬
‫רוחמה‪ :‬״ומה? זה היה מעכב את הגירוש בשבוע? בשבועיים״?‬ ‫שגידל אותי והפך אותי למה שאני‪ ,‬ובבת אחת – נעלם‪ .‬הדבר הפוליטי‬
‫נעם‪ :‬״אנחנו נדרשים לפעול‪ ,‬גם אם נראה שהמכונה לא ניתנת לעצירה‪.‬‬ ‫היחיד שאני יכולה להגיד זה כמה כאב לי לא רק שהוציאו אותי מהבית‪,‬‬
‫לא הלכנו עם התלם של גוש קטיף‪ .‬רצינו להביא משהו אחר‪ ,‬לייצר התנגדות‬ ‫אלא שעשו את זה בלי חמלה‪ .‬עד היום זאת הטענה העיקרית שלי‪ .‬עצם‬
‫פיזית בשטח‪ .‬השאלה הייתה האם הציבור של גוש קטיף הוא מוביל וחופשי‬ ‫העובדה שזה נעשה מתוך שמחה לכאב שלי ושל המשפחה‪ .‬חוסר ההבנה של‬
‫עם האמת שלו או מובל‪ .‬האם עם ישראל שלח אותנו‪ ,‬ואז צריך עוז להגיד‬ ‫הכאב הזה וחוסר האמפתיה – זה מה שאני סוחבת שנים אחר כך‪ .‬הרגשתי‬
‫שאנחנו לא זזים‪ ,‬או מדינת ישראל שלחה אותנו‪ ,‬ואז זכותה להגיד לנו‪:‬‬
‫׳תחזרו׳‪ .‬המאמץ הכי גדול שלנו בימים ההם היה עידוד לסירוב פקודה‪.‬‬

‫גיליון ‪ | 355#‬כ״ב בתמוז תשפ״ה | ‪18.7.2025‬‬ ‫‪ 28‬גּושפנקה‬