Page 21 - Gushpanka348
P. 21
״פתאום הבנתי איך המילים ׳הפקרה׳ או ׳טבח׳ באמת מספרים את החוויה האלה ,שלא נראה מנותקים או אדישים.
של האנשים .״אנחנו באים מהמקום השכלתני שאומר ש׳הפקרה׳ זה משהו ״אני רואה איך דברים פוגעים בטעות או בחוסר רגישות .למשל כנס
שעושים בכוונה ואף אחד לא עשה להם את זה בכוונה .עד שאתה לא פותח ההתיישבות בעזה שהתקיים לאחרונה פגע בהרבה אנשים .עם יותר מחשבה
את הלב ומקשיב למה שהם אומרים ,אתה תמשיך להתווכח מה הם רושמים ורגישות ,גם בלי להסכים ,אפשר למתן .אנחנו כבר לא במקום של לעשות
בשלט בהפגנה .אבל כשאתה מבין מה הם עברו – איזו טלטלה ,איזה משבר
אמון מטורף – אתה מבין גם שהוויכוח מה יהיה כתוב בשלט הוא כל כך דברים בכוח .חייבים הסכמה רחבה ,אחרת זה פשוט לא יעבוד.״
קטנוני וכל כך לא רלוונטי .הם עדיין חיים את ה .7.10-הם לא סגרו מעגל. גם המפגשים עצמם יכולים להיות טעונים ולגעת בנקודות רגישות .״חלק
הם לא מצליחים להתאושש עד שהסיפור של החטופים לא נגמר .הם בכלל מהדיונים היו כמו ב ,6.10-כשהצדדים לא הצליחו לצאת מתיבות התהודה
לא מצליחים לחשוב על היום שאחרי .השיח שלהם הוא לא רציונאלי אלא שלהם או לראות איפה גם הם טעו .נקודות המחלוקת הן די ברורות :למשל
רגשי .התפקיד שלנו זה להבין איפה הם נמצאים מתוך חמלה ,אחרת לא אלון חושב שההתנחלויות לא צריכות להתקיים .מאידך ,הוא מבין שהוא
החרים ציבור גדול וזה משהו שלא יכול להיות .יתרה מכן ,הוא התנצל על
נוכל לנהל איתם שיח. ההתנהגות שלו בזמן ההתנתקות .הוא מבין שלמרות המחלוקת היה חוסר
״זה מדהים כי יש לנו כל כך הרבה במשותף עם האנשים האלה :על עם
ישראל וארץ ישראל ואיך המדינה הזאת צריכה להראות .בסוף הקיטוב באנושיות .כאב הגירוש מגוש קטיף עולה בכל מפגש.״
הפוליטי הזה ,שחצי ממנו הוא מלאכותי ,צריך לזוז הצידה ,וכל מה שאנחנו בתאל מספרת שאחת השאלות הכואבות ביותר שעולות היא מה היה
קורה אם המציאות היתה הפוכה ,כלומר אם הטבח היה אצלנו ,המתנחלים.
צריכים זה לחשוב מה משותף לנו״ התשובה של אלון נוראה :הוא מודה ,בכנות ובכאב ,שלא היה בא .״אבל זה
השתנה וברור שהשינוי הזה קשור לסיפור של קלמנזון וברית הדמים .הם
כן עסקה או
לא עסקה? אם זה רואים את זה מאוד .אי אפשר שלא.״
לא יפתר יהיה כאן הפעילות של קולמן וחבריה ענפה :מפגשים הדדיים ,הגעה להלוויות
וניחום אבלים ,עצרות ,משלוח עוגות למפונים וסיורים בקיבוצים .אולי גולת
משבר אמון בין הכותרת של כל אלו היא אותה הסכמה עליה מדברת קולמן ,המתגבשת
ההנהגה לחברה בימים אלה למנשר הסכמות המנוסח בזהירות המתבקשת .האתגרים בניסוח
היו הן ביחס לטווח הקרוב ,כמו שחרור החטופים ,והן בפני המדינה בטווח
את לא מרגישה שהרצון הזה תמיד מגיע מצד אחד? כשלימין היה משבר אמון הרחוק .״ישבנו בכפר עציון ,מנסים להבין איך אפשר לחתום על משהו
בזמן תוכנית ההתנתקות ,חלק מקיבוצי העוטף אפילו שמחו לאיד. משותף ,וזה היה מרגש בשבילי .כל הפעילות הזאת היתה מעוררת תקווה״,
היא מעידה .בינתיים חתמו על המנשר עשרות אנשים ובתאל רוצה שהכמות
״הנושא הזה עלה גם בקבוצות הפנימיות של אנשי הגוש וגם במעגלי השיח
מול אנשי העוטף .היו שם כאלה שהתנצלו .יש אנשים מבארי וניר עוז תגדל בהרבה.
שאומרים היום בפירוש :׳לא הבנו מה זה עשה לכם ועכשיו אנחנו מבינים. ***
טעינו שלא הבנו ,טעינו שלא ראינו.׳ אם נישאר במה שהם עשו לנו – לא ״אנחנו מצפים מכל העם לבוא ,להקשיב לכאב שלנו ולדרוש את החזרת
נרוויח כלום ,אנחנו רק נייצר את הפעם הבאה שהם לא יבינו אותנו .סוף סוף החטופים .כשהתחילו לבוא אנשים מגוש עציון זה היה מחזק לדעת שבאים
יש לנו הזדמנות לשנות .דווקא השבר הזה יכול להיות הזדמנות לחיבור .אם על אף המרחק ,הקושי עם השבת ולפעמים גם עם המסרים .וכן ,בטח
שיש מסרים פוליטיים .הזמנו שותפים מגוש עציון גם לדבר בעצרת וזה
לא נעשה את זה אין לנו זכות קיום. נתן המון כוח לקהילה לקבל תמיכה גם מהצד הזה״ ,אומרת אילי מרקוביץ
״פתאום רואים כמה הם רוצים חיבור .הם מבקשים שנבוא עם שלטים ( ,)28שהגיעה לניר עוז לפני שנתיים במסגרת כפר סטודנטים ומאז 7.10
עליהם כתוב ׳גוש עציון׳ .הם העלו את אבא שלי (אלחנן בן יעקב .ק״א) מרכזת את הפעילות הקהילתית להשבת החטופים .״למרות שחששנו ,שינינו
ואת הדסה פרומן על הבמה .זה חיבור מעבר לפרסונלי ,הם כבר שמים את מעט את אופי האירועים כדי שקהל רחב ככל האפשר ירגיש שזה שייך לו.
זה בפרונט .האם זה משרת אותם? כנראה ,אבל מתוך כך נוצרים חיבורים.״ וזה שייך לכולם ,אבל מאיזושהי סיבה מילים מסוימות ,צבעים מסוימים,
מורית מוחה על תפקודה של הציונות הדתית בשאלת החטופים .״המגזר מרחיקים אנשים גם כשהמסר שעומד מאחוריהם הוא החזרת החטופים.
נעדר מכל נושא החטופים .הוא היה בשקט .עד לאחרונה ,לא שמענו את ״מצאנו ששיח אינטימי מזמין יותר קהל דתי אז התחלנו לקיים באופן
רבני הציונות הדתית .אף אחד מהם לא יצא בהצהרות ,לא דיבר ,לא אמר קבוע מעגלי עדות ושיח אחרי העצרת .מצאנו שכשמביאים דוברים שמזוהים
מה כדאי לעשות ומה לא ,אפילו רק בשביל להיות איתם ולשמוע ,גם אם הם עם גוש עציון זה מזמין יותר את הקהל משם .בעצרת לציון שנה לטבח
כולם מוזמנים .מי שיותר נוח לו לבוא לעצרת – שיבוא לעצרת; מי שמעדיף
חושבים שצריך לעשות הפוך.״ תפילות – יש גם .העיקר לבוא ,לתמוך ולקרוא להשבת החטופים .כל עוד
המסר של ניר עוז לא נפגע זה שיתוף פעולה חשוב ומדהים .עלו קולות
שאמרו :׳אם לא תגידו ׳עסקה עכשיו׳ ,יבואו יותר אנשים׳ או שמרגישים לא
נוח עם ביקורת נוקבת כלפי הממשלה .אלה מסרים שהם מהותיים וחייבים
להאמר בעצרת של קהילת ניר עוז שהופקרה על ידי המדינה ו 29-מחבריה
עדיין מופקרים בשבי וזמנם אוזל ...מי שבא צריך לדעת שזה המסר ושהוא
מגיע מתוך הכאב והשבר הכי עמוקים שיש.״
***
גם מורית ינון מכפר עציון מתייחסת לצורך ברגישות בבחירת המילים.
גּושפנקה 21 גיליון | 348#ז׳ בחשוון תשפ״ה | 8.11.2024

