Page 33 - Gushpanka355

‫חלק מהנס‬
‫הדס הרשקוביץ‪ ,‬אלמנתו של יוסי הי״ד‪,‬‬
‫לומדת מבעלה לראות את התמונה הגדולה‬

‫שם וחושב שהאירוע הזה‪ ,‬שבעיניי הוא נס ענק‪ ,‬למי שמכיר את הפרטים‬ ‫שנה לאחר הגירוש מגוש קטיף‪ ,‬חזרנו לעזה כלוחמים‪ .‬ליוסי‪19‬‬
‫מקרוב ‪ -‬בנס זה נגמר רק כך‪.‬‬
‫הרשקוביץ הי״ד היה ברור שהוא מצטרף למלחמה‪ ,‬למרות‬
‫בע״ה נתפלל שניוולד מחדש כעם ונצא לחירות אמיתית‪ ,‬כפי שעשה‬ ‫שהיה כבר בן ‪ 44‬ומנהל בית ספר של ‪ 600‬תלמידים‪ .‬הוא‬
‫לנו הקב״ה בששת הימים ובניסים גדולים אחרים; שיהיה מהיר יותר וכואב‬ ‫הבין את גודל השעה‪ .‬הוא ידע שאנו מחויבים להילחם עד לניצחון מוחץ‬
‫פחות‪ .‬מתפלל איתכם שהצרה הגדולה שלנו תהפוך בעזרתו הגדולה לצוהר‬ ‫ושזה יקח זמן רב‪ .‬אלו דבריה של אלמנתו‪ ,‬הדס‪ ,‬באירוע ההודיה שערכה‬

‫עם אור גדול על כל המשמעויות שבו‪.‬‬ ‫המועצה לפני חודש‪ ,‬לרגל הניצחון על איראן‪.‬‬
‫בזכות המעשים הגדולים שנעשים כעת‪ ,‬אני בטוח שניוושע‪ .‬ההתעוררות‬ ‫יוסי יצא להילחם על הארץ שכל‪-‬כך אהב ושאבות אבותינו והסבים‬
‫והצימאון כאן אצל אתאיסטים גמורים לשמוע על הקב״ה היא מדהימה‬ ‫והסבתות שלנו חלמו עליה‪ .‬הוא נלחם בשביל שכולנו נוכל לחיות כאן יחד‬
‫בארץ האהובה שלנו בבטחה‪ .‬יוסי וחבריו קיבלו את המשימה להוביל את‬
‫בעיניי‪ .‬עוד יסופרו אין ספור סיפורים מפי הרבה אנשים כאן‪.‬‬ ‫הכניסה הקרקעית מצפון לעזה‪ .‬הם הובילו ‪ 3,000‬חיילים שנכנסו אחריהם‪.‬‬
‫לא ערכתי את הדברים כי אין זמן ואין לי כוח‪ ,‬כתבתי פשוט את הדברים‬ ‫במכתב שיוסי שלח לנו מעזה הוא כתב‪ :‬״כולנו כאן נלחמים כתף אל‬
‫כתף‪ ,‬וכולם כאיש אחד בלב אחד‪ .‬התחושה היא כמו במעמד הר סיני״‪ .‬ביום‬
‫שעל ליבי‪.‬‬ ‫שישי‪ ,‬כ״ו בחשוון‪ ,10.11.23 ,‬יוסי וחבריו היו אמורים לצאת להפוגה לאחר‬
‫״ושאבתם מים בששון ממעייני הישועה״‬ ‫שבועיים קשים של לחימה עיקשת‪ ,‬וקיבלו ברגע האחרון עוד משימה אחת‬
‫אחרונה – לאתר פיר של מנהרה‪ ,‬בה חשבו ששוהים חטופים‪ .‬בנחישות‬
‫אוהב ומתגעגע‪ ,‬יוסי‪.‬״‬ ‫ואומץ הם חתרו למגע‪ .‬בכניסת השבת הם מצאו את הפיר שהיה ממולכד‪.‬‬
‫יוסי‪ ,‬משה לייטר המ״פ ושני חיילים נוספים נהרגו ועוד שישה נפצעו אנוש‪,‬‬
‫מתוך דבריה של הדס באירוע ההודיה על הניצחון על איראן שארגנה המועצה‬ ‫בהם אלישע מידן‪ ,‬חברו הטוב של יוסי‪ .‬במהלך סעודת ערב שבת דפקו לנו‬

‫בדלת‪ ,‬הקרקע נשמטה תחת רגלינו וחיינו התהפכו ברגע‪.‬‬
‫המחשבה הראשונה שעלתה בי באזעקה שהכריזה על תחילת המלחמה‬
‫מול איראן‪ ,‬הייתה שאני לא מאמינה שיוסי לא כאן איתנו לחוות את הרגע‬
‫ההיסטורי הזה‪ .‬ורק רציתי לדבר איתו‪ ,‬לשמוע מה הוא חושב‪ ,‬לקבל ממנו‬
‫כוחות מהיכולת שלו לראות תמיד את התמונה הגדולה והרחבה‪ .‬התחושה‬
‫הזו המשיכה והתעצמה כשהתבהרה התמונה וראינו את עוצמת הלחימה‬

‫והניסים שחווינו‪.‬‬
‫יחד עם זאת‪ ,‬חשתי במהלך השבועיים האלו תחושה חזקה מאוד‪ ,‬שיוסי‬
‫וכל החיילים הגיבורים שמסרו נפשם במלחמה הזו הם חלק משמעותי ובלתי‬
‫נפרד מהמהלך ההיסטורי הזה ומהניצחון שלנו‪ .‬דמיינתי אותם לצידו של‬
‫הקב״ה‪ ,‬הופכים את העולם בשבילנו ומתמוגגים מכל הצלחה ונס שהתרחש‪.‬‬
‫כי אף על פי שחווינו כעם ניסי ניסים במלחמה מול איראן‪ ,‬אנחנו ועוד‬
‫משפחות רבות כל כך לא זכינו בנס הפרטי שלנו ואנחנו מתמודדים יום‬
‫יום‪ ,‬שעה שעה עם כאב וגעגוע אינסופיים‪ .‬כשכולם חוזרים לשגרה‪ ,‬אנחנו‬
‫נשארים עם התמודדות עם המציאות הקשה‪ .‬מאז שיוסי נהרג‪ ,‬אני מנסה‬

‫ללמוד איך לחיות אותו גם כשהוא לא כאן איתנו‪.‬‬
‫שבועיים אחרי ה‪ ,7.10-‬יוסי כתב לצוות בית הספר אותו ניהל את‬
‫ההודעה הבאה‪ :‬״‪...‬אתם מכירים את התפיסה האופטימית שלי‪ ,‬אני עדיין‬

‫גּושפנקה ‪33‬‬ ‫גיליון ‪ | 355#‬כ״ב בתמוז תשפ״ה | ‪18.7.2025‬‬