Page 27 - Gushpanka356
P. 27
זהו סיפור אמיתי ,על שושנה
ונפתלי לנצ׳נר .בסיפור ,שמו
של נפתלי שונה לאלי .לאחר
נפילת שושנה ,נישא נפתלי
שנית ולבני הזוג נולדו ילדים.
הם לא ידעו על שושנה,
שהיתה נצר אחרון ,עד
שסמוך לפטירתו מצאו את
תמונת החתונה הזו בבוידם.
באדיבות הארכיון לתולדות
גוש עציון ע״ש דב קנוהל
אני לבדי בין הבתים ,לאחר יום העבודה .כה שקט כאן .האבות והאמהות להשתלב באותה מסכת חיים ששושנה מתארת לפניו .כמה מצטער היה על
מטיילים עם הילדים .קוטפים פרחים .מאכילים את הילדים .מביאים בדידותה של שושנה .אך הוא ידע כי תקופת הפרידה תחלוף ,וכאשר שוב
אותם לחדרים .שמחת חיים יש כאן ,ואילו אני בודדה .אני שייכת לך ואתה יפגשו ,תיראה בעיניהם כחלום רע שחלמו לפני ימים רבים .בלילות שכב על
במרחקים .אני משתדלת להיות עליזה ,לחפות על עצבותי בהרבה צחוק. מיטתו בצריף אשר במחנה ,וכדי להשכיח מלבו את צערו ,קרא שוב ושוב
אני עובדת בחדר האוכל .תמיד בין אנשים .טוב לי כך ,לא להיות לבדי .אבל
תמיד אני חשה את הבדידות .אני יודעת שתבוא ,אבל כמה ארוכים הימים, במכתביה של שושנה ,אף שידע אותם בעל פה:
״החיים כאן מרגיעים ומעוררים געגועים גדולים .כולם יוצאים לעבודה,
כמה ארוך כל יום...״ קמים עם בוקר לקול צלצול הפעמון וחוזרים עם ערב .אני משכימה עם
אלי נרדם כשהמכתבים מפוזרים על מיטתו .הבטחות רבות ניתנו לו, שחר ,כדי להכין אוכל ליוצאים אל השדות .חושבת אני :כמה טוב היה ,אילו
תאריכים רבים קבעו לו ,ועדיין אין לו תאריך סופי .הוא עדיין מחכה לתורו אתה ביניהם ואני מגישה לך את ארוחת הבוקר .אבל אתה נמצא רחוק-רחוק,
ואף כי יודעת אני שתבוא ,ודאי תבוא ,בכל-זאת מלאה אני געגועים .לכל
וימיו ריקים ועצביו נמרטים. אחד יש כאן מסגרת – בעלי משפחות לחוד ,רווקים ורווקות לחוד .הרווקים
למחרת שוב כתב לשושנה: מתכנסים בערב למסיבות ואורגים חלומות נעורים ,בעלי המשפחות נחים
״...צאי מבדידותך ,השתלבי בחיי החברה ,שכחי את עצבונך .לכי בחדרים ,ואילו אני איני שייכת לא לכאן ולא לכאן .לעתים שוכבת אני לבדי
לטיולים בהרים יחד עם כל הצעירים ,אל תחושי את עצמך כנתונה בכבלים. באוהל ומצפה לשוב החברות מן הטיול או מן המסיבה .לעתים משוטטת
רוחך צעירה ,עליזה ,ואל תדכאי את עצמך במחשבות נוגות .אל תפרשי מן
גּושפנקה 27 גיליון | 356#כ״א באב תשפ״ה | 15.8.2025

